שוב מצאתי בפרי מגדים בפתיחה להלכות דחה גם כן דברי הפ"מ הנ"ל מטעמא אוחרא ע"ש. עוד נראה לפע"ד דבלא"ה ל"ק משם דשם לענין האיסור של חלה ליכא שום חזקה דבעת שהיתה קמח לא היה שום חיוב עליה וחיוב חלה לא נולד רק בעת גלגול העיסה ואז היה ספק אי נתחייב ולא שייך כאן חזקה דבשלמא אם הספק היא לענין ממון כגון במתנות שאין בהם קדושה רק חיוב ממון שפיר אוקמא אחזקה דפטור דהקמח הלז או הפרה הלזו היתה עומדת בחזקת הנכרי דפטור ממתנות אבל לענין עסק איסור של החלה מה שייך כאן חזקה דהא כל זמן שלא גלגל לא היה כאן חיוב ושם חלה עליו ועיקר נולד בעת הגלגול ואז היה ספק איסור ומה יושיענו בזה החזקה וזה ברור לדעתי והבן. נחזור לנ"ד דביארנו דכל הטעם דממקום למקום אין מחזיקין איסור הוא משום דבאותו דבר לא אתיליד בו ריעותא כמו בעובדא דמהר"ם לובלין אבל אם נמצא באותו חבית רק שטלטלוהו ממקום למקום לא שייך לומר דממקום למקום לא מחזיקין דהא אתיליד ריעותא באותו חבית ומה לי שהוא בהמקום הלז או במקום אחר וזה ברור לדעתי. ובזה הן נסתר מחמתו כל מה שהאריך הרב במק"ח ס"ק י"א להקשות דא"כ גבי חבית ונמצא חומץ הכי נימא דאם טלטלוהו ממקום למקום לא נחזיק איסור וגם הא במומין תולה ברשות ולא במקום ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דאתיליד ריעותא באותו דבר פשיטא דמחזיקין ממקום למקום ולדעתי לזה כוונו התוס' בריש נדה שהביא המק"ח דלכך בנדה לא שייך כאן נמצא כאן הי' משום דאשה כל מקום שהיא טומאתה עמה ע"ש והיינו כיון דאתיליד ריעותא באותו דבר דהיינו באשה הלזו מה לי במקום הלז או במקום אחר וז"ב לדעתי ומ"ש הוא לחדש דדוקא במידי דאתי מעלמא הוא דלא מחזיקין ממקום למקום אבל במידי דאיתיליד ריעותא בגופא כגון יין ונמצא חומץ או בהמה שנטרפה לא שייך ממקום למקום דאיתיליד ריעותא בגופא לפענ"ד אינו סברא כלל דמ"ל אתיליד ריעותא בגופא סוף סוף באותו מקום לא אתיליד ריעותא ועיין בב"ש סי' וא"ו ס"ק ל"ד שכתב דאם זנתה במקום זה דאיכא תרי רובא ל"ח שמא זנתה במקום דליכא תרי רובא דלא מחזיקין איסור ממקום למקום ושם אתיליד ריעותא בגופה שזינתה ומה לי אותו מקום או מקום אחר וע"כ דאין חילוק רק בין אתיליד ריעותא באותו מקום או לא וכמ"ש ולכך גם באשה כל דבמקום הזה אתיליד הריעותא ובמקום אחר לא אתיליד ריעותא ואף דאותה אשה זינתה מכל מקום נראה לפע"ד דכאן אף מזמן לזמן לא מחזקינין ריעותא דנוכל לומר דבאותה שעה צדקת היתה ולא נפסלה רק מכאן ולהבא כמו בעדות וגם מכאן ולהבא לא נפסלת דמה"ת לומר בשביל שעשתה מעשה רשע בעת הזאת במקום הזה גם במקום אחר תעשה רשע ומי שאכל שום וכו' וגם דברי הב"ש עצמו צ"ע דל"ל לטעם דאין מחזיקין ממקום למקום ת"ל דאף מזמן לזמן לא מחזיקין בזה ועכ"פ דברי המק"ח ודאי אי אפשר לאומרן וכן נ"ל ראיה מהא דפריך בנדה דף נ"ח ומי מחזיקין טומאה ממקום למקום והתניא וכו' הרי שם אתיליד ריעותא בגופא ואפ"ה לא מחזיקין ממקום למקום ואף דכתבו התוס' שם ד"ה ומי דלא דמי הך ממקום למקום למ"ש בדף ד' מכל מקום בענין זה לא נחלקו לומר דבאיתיליד ריעותא בגופא מחזיקין וע"כ נראה לי דדברי המ"א נכונים ומ"ש במק"ח לפרש דברי התוס' בכתובות בסוגיא דמומין ע"פ דרכו הנה בתשובה אחת הארכתי לבאר דברי התוס' בכמה אנפי דרך כלל נראה לפענ"ד דדברי המק"ח בחילוקו אינם נראין ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת׳ (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
