שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ד׳ (ב׳)

עוד נראה ליישב דהנה בספר החיים לאחי זקיני מהרי"ל מפראג ז"ל כתב במה שנדחקו הקדמונים למה דוד בשתים ולא עלתה לו שאול באחת ועלתה לו וכתב דכל מצוה שאף שאדם אחד עובר יש לה מקיימים רבים ולא נתבטלה המצוה מכל וכל עד"מ דוד חטא בא"א לא נתבטל הלאו שרבים מקיימים זולתו אבל שאול בעמלק שמצות מחיית עמלק נתבטלה זה אין לו תקנה כלל והארכתי הרבה בזה בחידושי ולפ"ז בעת קבלת התורה שאם לא הי' מקבלין חלילה נתבטלה מכל וכל היה שייך כפיית הר להחזיר העולם לתוהו ובוהו כמ"ש אם לא בריתי וגו' אבל אח"כ הי' מקיימים רבים אף שיעברו חלילה פרטים לא תתבטל ולא שייך לכפיית ההר. עכ"פ בנ"ד שעדיין היה האונס קיים פשיטא דאף להחולקים שם מודים כאן דשם כבר יצאו מהאונס רק שהיו יראים שלא יחזור אבל כאן האונס כמקודם כי לא יצא מהפחד ומה שהעדים הכירו באונסו הן אמת דבנ"ד לכאורה אין צריכין כלל להכיר באונסו דכאן הוי מחילה שמוחל חזקתו וזכותו להיות שוב בגאלאטץ ומחילה הוה כמתנה ובמתנה אין צריכין להכיר באונסו ואף דהמהרי"ק בסימן קפ"ה הביא בשם מהר"י בר ברזילי דגם במתנה צריכין להכיר באונסו עיין במשנה למלך פ"י ממכירה וכן מצאתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סימן א' ומה שהביא ראיה משו"ת הרא"ש כבר דחה אא"ז הח"ץ ז"ל שם ואני לעצמי כתבתי לדחות דכל הטעם דמתנה אין צריכין להכיר באונסו הוא משום דמסתמא אין אדם נותן מתנה כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף מ' וה"ה במחילה. אמנם זה כשמוחל מה שחייב לו שייך דמסתמא אין אדם מוחל חובו ונאמן שהוא אנוס אבל כשאדם מוחל מה שניתן לו במתנה כעין עובדא דשו"ת הרא"ש האשה שמחלה כתובתה צריכין להכיר באונסו ונסתר ראיית המהרי"ק וא"צ בנ"ד להכיר באונסו דפשיטא דאין אדם מוחל זכות שעיקר חיותו תלוי בו ועכ"פ כל שהכירו באונסו בודאי מועיל. איברא דעדיין יש לעיין דהא כאן לא עשו לו מעשה בפועל רק שגזמו לעשות והרי מבואר בסימן ר"ה בח"מ דעביד אינש דגזים ולא עביד ובפרט בגזמו להמיתו כמ"ש המהרי"ק בסימן קפ"ה באורך ולא מקרי אונס: