שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ד׳

כן בא אלי הרבני מ' משה בר' צבי שו"ב מלפנים בגאלאץ ובידו חבל מכתבים מהרבנים הנגידים ובחתימת פו"מ דקהלתו אשר יאמרו ברוך לעומתו ולא אכחד קושט דברי אמת כי זה איזה שבועות הגיעני מכתב מאיזה אנשים משם אשר בקשו אם יגיע שו"ב הנ"ל לפה"ק אדע מה לעשות כי הוא רע מעללים ואז אמרתי בלבי טוב לי כי אדום ואחשה כי בעוה"ר הדור פרוץ וכל אחד עוטף קנאה ובוז על רעהו כל מה שיכול להעטיף והאמת נשקע ולא ניכר ע"פ חוצות אמנם עתה כי בא וסיפר את כל הקורות והראה לפני את המ"מ הרצוף פה בחותמי ובכה והתחנן אשר אשים עיני עליו אמרתי לשום עין ולב אף כי אני בקרית חוצות לשאוף רוח צח ולשתות מי מעיין עפ"י צווי הרופאים ומי מעיין קשה למעיין בכל זאת נכמרו רחומי ואשר ישים השם בפי אותו אדבר. והנה ראיתי את כתב האיסור אשר ניתן עליו ביום כ"ג אייר תרי"ז ובאמת זה האיש משה לא ידענו מה היה לו למה נתן עליו עול כבד כזה וע"כ ניכרין דברי אמת אשר המ"מ מיום עשרים לירח הנ"ל הקודמת לכתב האיסור הן הן עדותו לשבר ולנתק מוסרות איסורו קול ושוברו עמו. והנה זה יצא ראשונה אף שביטל אח"כ המ"מ כאשר העידו עליו הרב מבראייליב והרב מגאלאטץ מ"מ כיון שעדיין היה עליו החשש שחשש בהמודעה והיה ירא לנפשו מפני אימה ופחד הנה לא נפקע המודעה וכבר האריך המהרי"ק סימן ס"ג ששני גדולי הדור האריכו בזה ואף שמהר"י טריביש והמהרי"ק שם האריכו בדברי המרדכי פ"ג דשבועות על הא דאמרו בשבת דף פ"ח ויתיצבו מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' ואמר ראב"י מכאן מודעה רבה לאורייתא והקשו למה לא אמר הדר קבלוה בערבות מואב ותירץ ר"י דהתם נמי יראו מהקב"ה שלא יכניסם לא"י ושמא יניעם במדבר וקשה ל"ל טעם חדש תיפוק ליה דעדיין האונס הראשון קיים שיוכל לכפות עליהם ההר כגיגית ולמה צריכין לחדש אונס חדש וע"כ דדוקא אונס חדש שעומד באותו שעה שהי' במדבר ויראו שמא לא יכניסם לא"י זה מקרי אונס אבל לא אונס הראשון שכבר הותרו ממנו לא מקרי אונס ע"ש שהאריך. ובאמת לפענ"ד היה מקום להוכיח עוד דכה"ג לא מקרי אונס דהרי אמרו הדר קבלוה בימי אחשורוש יקשה דהא גם שם היה עוד אונס הראשון אלא ודאי כחילוק האמור למעלה אבל באמת אין זו סברא כלל דלמה לא יחשב אונס הראשון אונס הא הוא יש עוד עדיין ובפרט הקב"ה יכול ברגע הזאת לעשות האונס הראשון ולמה הוצרכו לחדש אונס חדש וכמ"ש מהרי"ק שם ע"ש וע"כ נראה לפענ"ד דהקושיא מעיקרא ליתא דענין כפיית ההר כגיגית היה על דרך מ"ש הרמב"ם הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סימן תי"ח על מ"ש והנפש אשר תעשה ביד רמה וביאור הענין כי יש שני מיני עונשין א' במי שעובר לתאוותו או אף להכעיס רק שמאמין שהתורה צותה כן רק שהוא אינו רוצה לקיים וע"ז נתנה התורה העונשים כל אחד ואחד כפי ערך העבירה אבל מי שאינו רוצה לקיים בשביל שאינו מאמין בה' ובתורתו זה נקרא פוקר ואף על עבירה קלה נתחייב מיתה לא מיתת העונש רק מיתת כופר ע"ש שסיים וכן הדין אצלי במי שפוקר אף בעבירה קלה נתחייב מיתה וזה נקרא הנפש אשר תעשה ביד רמה ע"ש ומעתה אז בעת קבלת התורה אם לא הי' רוצים לקבל ע"ז לא יפול שם מיתת עונש רק מיתת הכופר ולכך אמרו שכפה עליהם ההר כגיגית להחזיר העולם לתוהו ובוהו דהיינו מיתת כופר ולפ"ז זהו בעת הקבלה אבל אח"כ בערבות מואב שכבר קבלו וקיימו התורה אף אם עברו על איזה פרטים לא היה שייך כפיית הר כגיגית ולכך חידשו אונס אחר: