שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ט

נתתי אל לבי לעיין בש"ע יו"ד סי' של"א סעיף ט"ז מ"ש שם ההפקר פטור מתרומות ומעשרות הרב מנוח כתב בפ"ח מלולב דהפקר אינו פטור ממעשר רק קודם שנתחייב במעשר אבל לאחר שנתחייב לא פקע ממעשרות ע"ש ובשעה"מ שם האריך הרחיב הדיבור בזה והראה פנים לכאן ולכאן ע"ש ואני תמה איך לא הזכירו שניהם גם יחד דברי רבינו בפ"ב מתרומות הלכה י"א דהלקט ושכחה ופאה של עכו"ם חייבין בתרומות ומעשרות אלא אם כן הפקיר והרי שם כבר נתחייבו בתרומות ומעשר ואפ"ה מועיל הפקר וכי תימא עכו"ם שאני הא מסתימת רבינו בהלכה י"א דההפקר פטור מתרומות ומעשרות משמע דהפקירם אחר שנתחייבו ותדע דהרי כתב שם דהזורע שדה הפקר חייב משמע דברישא מיירי שכבר נתחייב ועוד בהלכה י"ב שם מבואר בהדיא דאם הפקיר שבלים וזכה בהן והפריש מהן תרומה אינה תרומה ועיין בהראב"ד שם משום דבשבלים אם עבר והפריש מהם הרי זה תרומה הלכך כשהפקירם הפקיע מהם החיוב ע"ש הרי דמועיל להפקיר אף לאחר שכבר נתחייב וע"כ דין זה צ"ע כי השעה"מ הביא גם להיפך ראיות ומה שהאריך שם ביומא דף פ"ג גבי טבל ותרומה דאמאי לא יפקיר כבר הארכתי בזה בחידושי לסוגיא דבולמוס ואכ"מ ועיין בפ"ו ממתנות עניים הלכה ה' ששנת שמטה כלה הפקר ואין בה תרומות ומעשרות כלל וכן הוא בש"ע סי"ט כאן וביאר הב"י הטעם לפי שההפקר פטור מתרומות ומעשרות הרי מבואר דאף בנתחייב תרומה ומעשר ואפ"ה פטור ואולי כיון ששמטה היא אם כן מקרי קדם הפקירו לחיוב וצ"ע בזה ובאמת שגוף דברי הב"י שכתב בטעמו דשמטה פטור מן התרומות ומעשרות הוא בשביל ההפקר האריך המבי"ט לחלוק בטעמו ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"ב מ"ג ע"ש ע"ש וכפי הנראה שם דברי המבי"ט נכונים אבל מדברי כלם שם משמע דהפקר פטור אף לאחר שנתחייב דאל"כ בפירות עכו"ם שקנה הישראל קודם שמירתם ומירחם מהראוי שלא יפטור כיון דלאחר המירוח חייב וא"ל דנפטרו מידי עכו"ם דזה אינו דאין קנין לעכו"ם וגם מטעם שלא נפטרו ביד עכו"ם וצ"ע ועיין ברכות דף מ"ז בדמאי מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה עני ל"ק דהפקר פטור ממעשר וע"כ כמ"ש הרב המנוח ויש לדחות. והנה המעיין יראה דדברי המבי"ט נכונים שהרי לשון רבינו בפ"ו ממ"ע שכתב השמטה כלה הפקר ואין בה תרומות ומעשרות ומשמע דלא משכחת בשום אופן שיהיה חייב בתרומה ומעשרות ולדברי הב"י משכחת לה שיהיה חייב באם אספו לביתו ועבר על הלאו וגם בדברים שמותר להכניס לביתו ומ"ש רבינו כלה הפקר היינו אפקעתא דמלכא ותדע שפירות שביעית קדושות דאסור למכור לעכו"ם וגם לתנם והפקר צריך שיהיה הפקר לכל וע"כ דאפקעתא דמלכא היא וכמ"ש המהרי"ט שם ועיין ברבינו בפי' המשניות סוף פ"ט דשביעית וגם משם אין הכרע שאמת שהפקר הם אבל עדיף מהפקר ודו"ק שוב ראיתי בש"ע סעיף פ"ח דאם גמרו אע"פ שלא נגמרו למעשר לא יפקיר והיינו מפני שגוזל את השבט כמ"ש הש"ך (ועיין פי' משביעית משנה ד' ה' שזרע כרמו בשביעית ופירש הרמב"ם והר"ש ששמטה הפקר ויש לדחות דעדיף מהפקר ודו"ק) אבל משמע דמועיל הפקרו אבל יש לדחות דכיון דלא נקבע למעשר אף שנגמר פטור ממעשר ויכול להפקיר אבל בר"ש סוף פ"ק דפאה משנה הנ"ל מבואר דלב"ה פטור אף לאחר שהפקיר ועיין בשעה"מ שם. שוב האיר ד' עיני ומצאתי בתוס' ב"מ דף פ"ח ע"א ד"ה תבואה שכתבו בשם ריב"ם דלאחר שנתמרח אינו נפטר ממעשר כמו בהקדש והוא כדברי הרב המנוח הנ"ל וכתבו שהריב"א כתב כן בב"ק דף צ"ד ועיינתי בתוס' שם בד"ה מירחו והביאו כן בשם הירושלמי כמו שהגיה המהר"י פיק ז"ל וכמ"ש בתוס' סנהדרין דף פ"ח בביאור יותר וכפי הגהת מהרש"א שם שהיא מהירושלמי פ"ק דמעשרות ועיין במהרש"א שם שדחה פירוש הי"מ שם דמשום הפקר נגע בה דא"כ מ"ש תרומה ממעשר ע"ש וע"כ העיקר כפירוש התוס' שם דלכך נפטר מתרומה משום דחזקה שאין הגורן נעקר בלי תרומה גדולה ובמעשר חייב דגם הפקר חייב הרי מבואר בהדיא כמ"ש הר"מ הנ"ל ומהתימה על השעה"מ שלא זכר מכל דברי התוס' האלו בכמה מקומות ולא עוד אלא שהביא דברי הירושלמי האלו ראיה דלא כר"ש והבין דלכך פטור מתרומה משום הפקר ובמחכ"ת לא זכר שם דברי התוס' האלו וגם דאם כן מה בין תרומה למעשר וכקושית מהרש"א הנ"ל ועיין ברמב"ם פ"ג ממעשר הלכה כ"ב שהעתיק דברי הירושלמי הלז ובטעם הנ"ל שחזקה שהפריש תרומה גדולה והרי הוא פוסק דהפקר פטור ממעשר ואם כן לדבריו למה לי טעם זה גבי תרומה וגם למה חייב במעשר וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין בשם י"מ וכקושית המהרש"א ואפשר שהרמב"ם מפרש דבאמת שם לא הפקיר בפירוש רק דמה שפטור משום גזל הוא משום שנתייאשו הבעלים ויאוש לאו היינו הפקר גמור כמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ה ד"ה כיון מיהו התוס' שם בדף ס"ט ד"ה כל כתבו לחלק דביאוש דמציאה מועיל גם כן לענין תרומה ע"ש וגם צ"ע בהא דאמר שם כל שלקטו עניים יהיה הפקר והיינו כדי לפטרו מן המעשר והא לאחר שנתמרח לא מועיל פטור ואולי מיירי קודם המירוח דלקט שכחה ופאה ודאי מיירי קודם המירוח וצ"ע בזה שוב מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז ושם מבואר כמ"ש הב"י דשמטה פטור משום הפקר ע"ש ודו"ק ועיין כפת תמרים בסוכה דף ל"ט בתוס' ד"ה ולשביעית שם מביא ראיה לשיטת המבי"ט ע"ש. ובגוף דברי בעל כפתור ופרח שהביא הב"י בתשובתו שבמהרי"ט הנ"ל ובכ"מ פ"ד הלכה כ"ט האריך בזה לפענ"ד קצת ראיה להכפתור ופרח דבא"י אף בקרקע של עכו"ם לא שייך חיוב כלל מהא דאמרו בב"מ דף ק"ו אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין דהא איכא תבואה בחו"ל ומשני דשביעית אפקעתא דמלכא היא ועיין בתוס' שם ד"ה אלא דבשביעית א"א להיות תבואה בהיתר כלל ואם איתא הא יכול למכרו לעכו"ם בשנה זו ויהיה תבואה בהיתר וע"כ דגם בזה אסור וכמ"ש הכפתור ופרח וצ"ע. אחר זמן רב שכתבתי זאת האיר ד' עיני ומצאתי בתוס' ב"מ דף כ"א ע"ב ד"ה ופטורות שכתבו בהדיא דבמ"ס פאה מוכח דדוקא בהפקר קודם מלאכה פטור מן המעשר אבל אם הפקיר לאחר גמר מלאכה שנתחייב כבר במעשר אין בכך כלום וכתבו שם דאף שזכה בו המוצאו קודם שנתייבש פטור מן המעשר כדאמרינן בב"ק המפקיר כרמו והשכים אח"כ ובצרו פטור מן המעשר הרי מפורש יוצא כדברי הר"מ הנ"ל דלאחר שנתחייבו במעשר שוב ל"מ ההפקר ומ"ש הר"מ בתירוץ השני דהפקר כה"ג שזכה בו חייב במעשר ומביא ראיה מהך דהפקיר כרמו דחייב בפרט ועוללות הוא תמוה כמו שתמה השעה"מ דהא מבואר בסיפא דפטור מן המעשר ובתוס' כאן מבואר בהדיא כן אבל באמת הדבר נכון למעיין בנדרים דף מ"ד שם מבואר דמדאורייתא פטור ממעשר אבל מדרבנן מתחייב ע"ש בע"ב ואם כן התוס' מיירי מן התורה והר"מ מיירי מדרבנן ואתי שפיר. ובזה יש ליישב דברי התוס' בב"מ שכתבו דלגבי הקדש אינו כן שאם הקדיש קודם גמר מלאכה חייב במעשר אם נפדה קודם גמר מלאכה כדמוכח קצת בפרק האומר ודבריהם משולל ביאור דמלבד דגוף הציון אין לו דורש אף גם דלמה להו להביא ממרחק הא בפיאה הנ"ל פ"ד שהביאו שם מבואר במשנה ח' שם כן ועיין בחלופי גרסאות הנדפס שם בגליון ובמהר"ם שי"ף ופ"י שם אבל לפמ"ש אתי שפיר דהרי התוס' קאי לענין דאורייתא דהרי הא דפטור ממעשר בהפקיר כרמו וחזר ובצרו היא מן התורה דמדרבנן גם בזה חייב וכמ"ש וכיון דקאי על תורה והרי מן התורה אין מבואר במשנה פיאה שם דחייב ואולי הכוונה רק מדרבנן וע"ז הוצרכו להביא ממרחק מפרק האומר ולפי מה שהוגה בח"ג דצ"ל העומר והוא בדף ס"ו שם משמע קצת דגם מן התורה חייב וז"ב ונכון ובזה יבואו דבריהם על נכון ולא יסתרו דבריהם בב"מ דף צ"ח וב"ק דף צ"ד שהבאתי לעיל ודו"ק. וצריך להבין איך פודין כרם רבעי בשביעית דהא הוה הפקר והרי כרם רבעי דמי למעשר דמהאי טעמא אינו נפדה במחובר וכמ"ש הרמב"ם פ"ט מנטע רבעי ה"ב ואם כן למה כתב בהלכה ז' שם דפודין בשביעית והא הוא בעצמו כתב דבשנת השמטה אינו נוהג שום תרומה ומעשר כמ"ש לעיל בשמו ואין לומר דזה כבר נתחייב בכרם רבעי קודם שהגיע שנת השמיטה והו"ל כהפקירו אח"כ דזה אינו דעכ"פ הגזלנים שזכו בשביעית מן ההפקר מהראוי שלא יצטרכו לפדות ואם כן לא הי' צריכין הצנועים לחלל בשבילם דלהגזלנים בא ההפקר קודם החיוב וצ"ל דבאמת הפדיון של הרבעי הוא תיקון שיצא מתורת ערלה ואם כן זה כבר נתחייב בערלה ואין השמיטה מפקיע מידי ערלה שוב עיינתי בתוס' ב"ק דף ס"ט ע"ב ד"ה קדש שכתבו דאי לאו הלולים לא הוה ידעינין שצריך חילול בשביעית שאין מעשר שני נוהג בשביעית הרי שהרגישו בקושייתי ושמחתי שכוונת' לדעתם ת"ל ע"ש ובפני יהושע שם ודו"ק: