שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ו (ד׳)

והנה במה שהאריך הפרמ"ג שם אי איסור לאו חל על עשה והביא דברי הרמב"ם דכתב בפ"ז מהלכות תרומות ה"א דטמא שאכל תרומה טמאה דאף שהוא בלאו אינו לוקה שהרי אינו קודש ומשמע דנתמעט מולא יחללו וזה מחולל ועומד אבל לא מטעם שלא חל וע"ז כתב דאין ראיה דבאמת לדידן אחע"א כשהוא בכולל ולכך צריך קרא ותמהני דנראה כאילו חידש הוא זאת והוא מפורש בש"ס חולין דף קי"ג אך לפי שאינו לפני אי אפשר לפרש ולבאר והוא בעצמו מביא דברי הש"ס הלז. אך לפענ"ד כוונה עמוקה בדברי רבינו דהנה לפענ"ד ענין אין איסור חל על איסור האמור בכל מקום הוא דבאמת כל כוונת עונשי התורה הוא לא לנקמה רק למען שלא יוסיף לעשות כזאת והנשארים ישמעו ויראו ולכך כל שכבר נאסר לעשות מה נ"מ בין זה לזה ומה בצע כי נאסר עוד בשביל איסור אחר והא בלא"ה לא יאכל או לא יעשה בשביל זה ולכך כל שאין נ"מ כגון שאינו איסור חמור או כולל או מוסיף דאין נ"מ בעצם האיסור אם הוא מפני זה או זה לכך אינו חל ולכך אמרו נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים והיינו שבאמת איסור חל רק שאין נ"מ להוסיף בעונשו אבל האיסור יש לו חלות ולפ"ז זהו שאמרו דאי משכח רווחא חייל דהא באמת האיסור ישנו במציאות רק שאין נ"מ להוסיף עונש אבל כל שחלף האיסור הראשון שוב חייל השני ולפי"ז צריך ביאור מה ענינו לשבוע' דאינו חל על דבר איסור דהרי שבועה חל על דבר המותר חל השבועה והתורה ענשו כשעובר על שבועתו וכאן לא שייך לומר דאין איסור חל על איסור דמה בצע להוסיף עונש כיון שבלא"ה לא יעשה דהרי חזינא דהתורה אמרה שלא יעבור על שבועתו אף שהוא ע"ד היתר ושם אין מקום לזה וא"כ ע"כ דהשבועה חמור מצד עצמו שלא יעבור על שבועתו וכל שעובר נענש וא"כ גם בדבר איסור נמי שייך לומר שיחול ואף דבלא"ה לא יעבור משום שהוא אסור מכל מקום עובר על השבועה וצריך לומר דשאני היתר דע"כ הוצרך לענוש על עובר שבועתו דאל"כ בודאי יעבור אבל באיסור כיון שאסור בלא"ה בודאי לא יעבור. אברא דלפ"ז צ"ב דא"כ איסור עשה שאינו לוקה א"כ שפיר מהראוי שיחול שבועה על איסור כדי שלא יעבור על עשה וילקה אך לפ"ז צ"ב דא"כ בתרומה טמאה והכהן טמא למה לא יחול הא התרומה טמאה אינו רק בעשה וא"כ שפיר מהראוי שילקה כדי שלא יעבור ומתיירא מפני מלקות וצ"ל דכל שהוא עשה חמור ליה שלא יעבור אף שאינו לוקה ובאמת כ"ז שלא קיים מלקין אותו עד שתצא נפשו ואף דלאחר שעבר אין מלקין אותו מכל מקום העשה בעצמותו לעבור פי ד' חמור ליה וא"צ להוסיף לו עונש בעבור הלאו וה"ה לשבועה. אבל באמת הדבר תמוה דלמה יהיה עליו העשה חמור מל"ת ויעבור על הל"ת יותר מהעשה. אך באמת הדבר נכון כיון דלענין שילקה אינו לוקה בתרומה טמאה שהוא מחולל ועומד וא"כ שוב אין נ"מ בין הל"ת ובין העשה כיון דאינו לוקה ולכך שוב לא חל משום דאין איסור לאו חל על עשה כל דאין נ"מ למלקות ולפ"ז דברי רבינו מבוארים דהוצרך לומר שאינו לוקה מפני שאינו קודש דאל"כ באמת היה ראוי לחול שיהיה עליו עונש מלקות שאז לא יעבור. אברא דלפ"ז דברי התוס' צריכין ביאור דא"כ בשבועה דלוקה על שבועתו למה לא יחול על עשה וצ"ל דהתוס' ס"ל כיון דמושבע ועומד מהר סיני ומוזהר בעשה לא שייך חלות שבועה וזהו ענין דאמרינן מושבע ועומד מהר סיני ולא אמרו דאין איסור חל על איסור וכבר כתבתי בספרי יד שאול בכמה מקומות בשם הא"מ דעיקר הענין דמושבע ועומד מהר סיני ואין לו חלות אף לקוברו בין רשעים גמורים וזה דנ"מ במה שמושבע ועומד מהר סיני ולפ"ז זהו שהביאו התוס' ראיה מתרומה טמאה דכמו דשם לענין איסור על איסור כל דאין נ"מ למלקות שהרי מחולל ועומד וכמ"ש הרמב"ם שוב אין נ"מ בין הל"ת להעשה וה"ה כאן לענין שבועה דכל שיש עשה הרי הוא מושבע ועומד מהר סיני ושאני ח"ש דאינו רק איסור גרידא ולא שייך מושבע ועומד משום דאינו מפורש האיסור וכמ"ש הר"ן או מטעם אוחרא דהוא איסור קלוש דאינו אסור בעצמותו רק שחזי לאצטרופי משא"כ עשה דהוא איסור גמור מצד העשה וז"ב ודו"ק היטב: