שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ו (ב׳)

והנה הרב המופלג מוה' מאיר ברא"ם נ"י העירני בישוב הדברים האלו ע"י מה שמצא בספר שיח יצחק על מס' יומא שהביא בשם המאירי ליומא בהא דאמרו ביומא דף ע"ד דהו"ל מושבע ועומד ע"ז הביא דברי התוס' דאם נשבע שלא לאכול חצי שיעור איסור דאינו חל דגם חצי שיעור מקרי מושבע ועומד ואמר המאירי דכל שנשבע לא שייך לומר דחצי שיעור אסור דכל הטעם דחצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי והיינו דכיון דאכל חצי שיעור גלי אדעתיה שרוצה לאכול עוד להשלים השיעור וא"כ הו"ל אתחלתא דאיסור אבל כל שנשבע שלא לאכול גלי אדעתיה שאינו רוצה לאכול א"כ שוב חצי שיעור מותר מן התורה ושפיר חל השבועה ע"ז ע"ש ולפ"ז אמר דכל שרוצה לבטל האיסור שוב אין ח"ש אסור מן התורה רק יש לו שורש בתורה מקרי. ובזה ממילא מיושבים דברי התוס' בביצה הנ"ל וגם קושית התה"ד הנ"ל. ואני אמרתי באמת שדבריו נכונים עפ"י דברי המאירי. אבל גוף דברי המאירי אם שהם מאירים מכל מקום צ"ע דלפ"ז לר"ל אף בדעתו להשלים מותר והרי בירושלמי פ"ו דתרומות אמר דמודה ר"ל בדעתו להשלים וגם מה נ"מ אם דעתו להשלים או לא סוף סוף כבר נאסר חצי שיעור אמנם לפענ"ד מ"ש נכון ובזה יש ליישב קושית העולם בהא דמקשה הירושלמי דאמאי לא אכלו מצה ליתי עשה דמצה ולדחי לאו דחדש והקשו והא נשתכחו השיעורים באבלו של משה וא"כ דלמא יאכלו יותר מכשיעור ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ לא יאכלו כזית יותר מהשיעור דכל כי האי לא שכחו וא"כ לא יהיה רק חצי שיעור וכל שהוא אוכל בשביל שסובר דחיוב המצוה הוא כך הרי לא אחשביה בשביל האיסור רק שרצה לקיים המצוה ובכה"ג לא שייך חצי שיעור דאסור מן התורה וכמ"ש ודו"ק. ובדברי המאירי הנ"ל אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו בשבת דף י"ג בהך מעשה דתלמיד בימי לבונך מה הוא אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר וכו' והיא תימה גדולה על אותו התלמיד שכפי הנראה היה ת"ח גדול וחסיד ואיך טעה בזה. ולפענ"ד נראה דנחלקו במחלוקת הרמב"ם עם הרמב"ן במצות ל"ת שנ"ג שהרמב"ם כתב דשאר קריבות הוא בל"ת והרמב"ן כתב דאינו רק דרבנן או שהיא מן התורה דכל דמתהני מאיסורא אסורא כענין בחצי שיעור ע"ש. ולפ"ז לפי מ"ש המאירי דכל דגלי דעתיה שאינו רוצה לאכול עוד יותר א"כ שם שלא היה דעתו על דבר אחר א"כ סבר אותו התלמיד דלא היה חצי שיעור רק אם דעתו בזה על קירוב בשר דאז מקרי הקריבה לבד אתחלתא דאיסורא אבל אם לא עלתה על דעתו לד"א שוב לא שייך חצי שיעור וע"ז גלה לו אליהו דגם זה איסור בפ"ע כשיטת הרמב"ם ולכך הרגו המקום וע"ש תוס' ד"ה ופליגא דידיה אדידיה במ"ש שהוא ידע בעצמו שלא יבא לידי הרהור והיא תימה דמכל מקום מה שייך לסמוך בזה במקום איסור ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר' פדת אין בקריבה שאינו בקירוב בשר איסור ועולא פליג ואמר דאף שום קורבה אסור משום סחור סחור וא"כ יש לומר דעולא אסר בשביל דמתהני מאיסורא א"כ זה כשדעתו להשלים אבל עולא בעצמו שצדיק גמור היה שוב אין איסור ודו"ק היטב. הן אמת דיש מקום לומר בלא"ה דלפמ"ש בירושלמי דר"ל מודה באיסורי הנאה וכ"כ הה"מ דאיסורי הנאה לא שייך חצי שיעור ע"ש בפ"ח ממאכלות אסורות א"כ כל שמתהנה מעריות גם ח"ש אסור וזהו מ"ש הרמב"ן כל דמתהני מאסורא אסורא והוה כח"ש ולפ"ז כל שלא עלתה לבו לד"א שוב מותר ודו"ק היטב: