בקידושין דף ס"ב ע"ב אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחררך ה"נ דהוה קידושין בלמדי זאת בשנת תרכ"ז כ"א סיון ב' שלח ק"ל דהא הוה בידו באיסור דהא אסור לשחרר שפחתו ועובר על לעולם בהם תעבודו ובידו באיסור לא אמרינן וישבתי דטעמא דאסור משום דאסור לעשות נייחא לעבד וכאן משחררה לקדשה ואינו עושה לטובת השפחה ובודאי שרי וכעין מ"ש הקדמונים גבי ר"א דשחרר עבדו להשלימו לעשרה דהיכא שעושה מצוה לא שייך לעולם בהם תעבודו ומכ"ש כאן דעושה מצוה ומקדשה לנפשו. ובזה ישבתי לנכון מ"ש התוספות בהא דאמרו אח"כ ניהו דבידו לגרשה בידו לקדשה בתמיה והקשו אמאי לא משני גם כאן כן ולפמ"ש אתי שפיר דאם לא תרצה להתקדש שוב עבר על לעולם בהם תעבודו ולא הוה בידו דעבר עבירה ולא עשה המצוה ושוב לא חל השחרור ודו"ק. והנה בספר באר יעקב סי' רס"ז והבאתיו בחבורי יד שאול שם בהך דע"ז גבי הא דלהעביר תפלה דשם מבואר דאף דעושה לא בשביל הנאתם עבר על לא תחנם ע"ש מ"ש בזה לחלק ואינו לפני כעת. ואדאנן בהאי ענינא אמרתי להזכיר מ"ש הבה"ז ריש פרק התערובות בזבחים בהא דקדש דוד במאה ערלות פלשתים ואמרו בסנהדרין דף כ"א דחזי לכלבי ולשונרא והקשה דהרי מת גוי אסור בהנאה. ואמרתי בזה דכיון דהעביר תפלה דגם מת עכו"ם מטמא ומעביר התפלה בכה"ג לא מקרי הנאה ובפרט שקדש בזה אשה ועושה מצוה ועיין ע"ז דף ס"ב ע"א בתוספות שם ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שפ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.