שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שפ״ז

בחוה"מ העבר היה אצלי הרב החריף מוה' ישעי' זאב מק"ק זלאטשיב והקשה אותי על מה שכתב הגאון בנתיבות ריש הלכות שלוחין דע"י קטן יכול להיות שליח של זה ולתת לזה שיקנה בעדו דהקטן אינו רק כקוף בעלמא וכל דנתן המעות ליד המוכר נקנה לזה השדה והמטלטלין ע"ש וע"ז הקשה בהא דאמרו בעירובין דף מ"ט איכא בינייהו קטן ופירש"י דלמ"ד עירוב משום קנין אינו יכול לעשות שליח לערב עליו דלאו בר מקני וקנויי הוא והוי הקטן אינו רק שליח לתת הערוב ליד בעה"ב ועי"ז מקנה הבעה"ב לו הרשות וא"כ אף שהוא קטן יכול לערב על ידו. והנה השבתי בראשית ההשקפה דיכול להיות שיאמר לקטן שיתן לו מעות אח"כ והקטן יתן פת משלו וא"כ צריך הקטן להקנות הפת לבעה"ב ואינו בר קנין. ובזה היה מקום ליישב קושית התוספות ד"ה וקטן על רש"י יעו"ש אמנם התוספות שם לא הבינו כן מרש"י וא"כ קשה כנ"ל. אמנם לפענ"ד נראה דהדבר תלוי בהא דאמרו בב"ק דף ק"א דאחיכו בני מערבא וכי מי הודיע לבעל החיטים שיקנה החטים לבעה"מ ומדברי הראשונים נראה דלא קי"ל כחוכא דבני מערבא כמ"ש התוספות והרא"ש שם ולפ"ז תלוי בזה דאם נימא כחוכא דבני מערבא א"כ הבעה"ב מקנה למי שנותן לו הערוב וזה מקנה למי שנתן לו הערוב וא"כ בקטן לא מועיל דהוא הקנה להקטן והקטן צריך להקנות למי שנתן לו הערוב ולא מועיל והנתיבות כתב לדידן דלא קי"ל כחוכא דבני מערבא וא"כ הבעה"ב מקנה למי שהערוב שלו והקטן רק מעשה קוף בעלמא הוא ומועיל וז"ב: