למדתי בקידושין דף ג' ע"ב וכ"ת נילף מבושת ופגם שאני בושת ופגם דאביה שייך בגוה ופירש"י שיש בידו לביישה ולפגמה דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין ולכאורה קשה לי דאמאי לא ניליף מצער דאין ביד האב לצערה דהא מפותה אין לה צער וא"כ אף שימסרנה למנוול ומוכה שחין מכל מקום כל שברצונה נבעלת לו שוב אין לה צער ואין ביד האב לצערה וכמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קמ"ו וא"כ נילף מצער ומזה ראיה ברורה לשיטת הראב"ד דצער באנוסה ג"כ אינו שייך לאביה וא"כ אי אפשר למילף מצער. ובזה מיושב מה שמקשים על הראב"ד מהא דאמרו בכתובות דף ל"ט שלה דאבוה נינהו הרי מבואר דצער של אביה הוא ועיין בח"ץ שם. ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד שם דגם מפותה יש לה צער א"כ יש לומר דבאמת הצער של אביה ואי אפשר למילף מצער דביד האב לצערה אבל למה דמסיק דמפותה אין לה צער יקשה למה לא נילף מצער וע"כ פגם צער של אנוסה הוא לה ולא לאביה ועיין בהפלאה בדף ל"ט מ"ש בזה בשם הגאון מוהר"י הורוויטץ ז"ל ואינו לפני כעת:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שפ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.