שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שס״ה (ב׳)

עוד יש לי לומר דהקושיא קאי על הא דאמר יכול נגע במקצתו יהא כולה פסולה ת"ל יגע הנוגע פסול וע"ז מקשה למה לי קרא דיגע תיפוק ליה דמה שלא נגע ולא פשע על זה ודאי קשה דליתי עשה ולדחי לא תעשה וזה שכתב רש"י אמאי תפסל משום האי פורתא והיינו דעכ"פ מה שלא נגע ליתי עשה ולדחי לא תעשה ודו"ק. עוד נראה לי בישוב הקושיא דהנה כבר נודע מה שכתב המהרש"א בפסחים דף מ"ה דחצי שיעור ע"י תערובות אף ר"י מודה דאין בו איסור ועיין פליתי סי' ק"ט ובחבורי יד שאול סי' רל"ח הארכתי בטעם הדבר ולפ"ז כאן דאין כאן רק חצי זית איסור א"כ מצד האיסור כיון שנבלע בהיתר ליכא איסור רק מצד דהיתר מצטרף לאיסור ולפ"ז ההיתר בודאי יש בו עשה ורק דנבלע בו איסור א"כ ע"ז שפיר מקשה דליתי עשה ולדחי לא תעשה דא"ל דבא ע"י פשיעה הא זה רק למה שיצטרך לאכול האיסור אבל כיון דהאיסור נבלע והוא ח"ש ליכא איסור רק דהיתר מצטרף לאיסור והוה זית הא ההיתר בודאי יש בו עשה ודחי הל"ת דעכ"פ ההיתר לא יצטרף וזה ברור כשמש. ובזה מדוקדק מה שכתב רש"י דהקושיא היא אמאי תפסל משום האי פורתא ולא נודע הכוונה אף אם יהיה רב מכל מקום העשה דוחה הל"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הקושיא כיון דאינו רק פורתא ומצד האיסור ליכא דהוה חצי שיעור ע"י תערובות ורק דהיתר מצטרף לאיסור בזה שפיר העשה דוחה להל"ת וכמ"ש. ובזה מיושב מה שפירש רש"י דהכוונה היא משום היתר מצטרף לאיסור לא משום טעם כעיקר ולכאורה למה נ"מ בין כך ובין כך שפיר ממעט מקרא ולפמ"ש אתי שפיר דאם מטעם טעם כעיקר יהיה בו כזית ומותר שוב לא מקשה הש"ס כלום וכמ"ש דהא בא ע"י פשיעה. והנה בהא דאמר רב אשי יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומשמע דלא ס"ל הך דאמר רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ואם כן למה לי עשה דיקדש וע"כ דלא ס"ל כן וקשה דא"כ מה משני רב אשי הא דמייתי רבא ראיה מעצם לא תשברו בו דליתי עשה ולדחי ל"ת וכבר האריך בזה השעה"מ הלכות נדרים שם. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בשבירת עצמות ליכא משום מלאכה ובתלוש ליכא משום שבירה ויכול לשבור עצמות בשבת וי"ט. אמנם בהא דאמר רחמנא ועצם לא תשברו בו לכאורה היה נראה לי דכאן כיון דהתורה אסרתו אותה השבירה ממילא נחשב למלאכה האסורה וחילא דילי ממה שכתב רש"י בביצה דף כ"ז דכל דהתורה אחשבה למלאכה דכתיב באש תשרף שוב אף כל דבר שעושה בו לזרוק לכלבים וכדומה נחשב למלאכה וא"כ כאן ג"כ כיון דהתורה אסרה השבירה שוב נחשב למלאכה ושוב הו"ל ככל מלאכות האסורות ביו"ט כנלפענ"ד דבר חדש ולפ"ז שוב יקשה מה מקשה וליתי עשה ולדחי לא תעשה דהא יש שתי ל"ת ועשה והנה מצד דהוה שתי ל"ת אף דאין עשה דוחה שתי ל"ת כדמשמע בנזיר דף נ"ח יש לומר כיון דעיקרו בא משום הלא תעשה דלא תשברו העשה דוחה אך הא הוה גם עשה דשביתה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. אמנם המעיין בפסחים פ"ג יראה דר"א הוא דחידש דיו"ט עשה ול"ת וכל האמוראים לא ס"ל כן ועיין תוספות שם שהאריכו אי רבא ס"ל הך דר"א וא"כ לר"א ל"ק מעצם לא תשברו בו ול"ק רק מהך דיקדש ושפיר הוצרך לחדש דיקדש עשה הוא ולא ס"ל הך דרבא דל"ת שבמקדש אינו דוחה וזה ברור ודו"ק: