שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שס״ג

בלמדי בקידושין והגעתי לדף מ"ג במה דס"ל לשמאי הזקן דהאומר לשלוחו צא והרוג את הנפש שולחיו חייב שנאמר אותו הרגת בחרב בני עמון. ק"ל טובא דלשיטת התוספות דכל דלא ידע השליח המשלח' חייב וא"כ שם לא ידע יואב והו"ל יש שליח לדבר עבירה דיואב היה מוכרח ובאמת הנימוק"י הביא ראיה דאף שהשליח לא ידע פטור מדאמרו לת"ק דאי אתה נענש עליו דאין שליח לדבר עבירה אף שהשליח היה שוגג ועיין מהרש"ל שכתב לדחות דברי הנימוק"י דלפי המסקנא באמת נענש דוד וה"ל כאילו הרגו ולת"ק פטור משום דהיה מורד במלכות והש"ך סי' שמ"ח האריך לדחות דברי המהרש"ל ובאמת טפי היה לו להקשות דלהתוספות מה ראיה מביא שמאי מאותו הרגת דשאני התם דיואב היה שוגג ולכך שייך שליח לדבר עבירה אבל באומר לשלוחו צא והרוג את הנפש במזיד ודאי אין שליח לדבר עבירה השליח חייב. וכפי הנראה הש"ך הרגיש בזה אלא שלא ביאר הדברים אבל עכ"פ לשיטת התוספות תמוה דמה ראיה מאותו הרגת וביותר יש לתמוה דיואב מלבד השגגה היה מחוייב בדבר דאל"כ היה הוא מורד במלכות דדוד צוה להשים אוריה אל פני המלחמה. ולזה נראה דלכך פריך הש"ס מ"ט דשמאי קשה הא מקרא יליף והפני יהושע נדחק בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דמקרא אין ראיה. איברא דקשה א"כ למה הביא הקרא. אמנם נראה דהנה הת"ק אמר הוא חייב ושולחיו פטור ושמאי הזקן אומר דשולחו חייב ולפענ"ד נראה דזה ודאי דשמאי סובר מקרא דיש שליח לדבר עבירה אך עכ"פ היה לנו לחייב השליח לצאת ידי שמים וכמו דאמרו למ"ד אין שליח לדבר עבירה ושמאי ג"כ ללישנא דחייב היינו בידי שמים ודינא רבה ודינא זוטא איכא ביניהו א"כ הוא הדין ולהיפך עכ"פ השליח היה מהראוי להתחייב בידי שמים עכ"פ וע"כ בא שמאי להורות דאותו הרגת בחרב בני עמון דהתורה תלה כל החיוב רק על דוד הכל תלוי ולזה מייתי מקרא דאותו הרגת. ובזה ל"ק מ"ש הנימו"קי דשאני התם דיואב היה שוגג וכמו שכתבתי למעלה משום דעכ"פ לצאת יד"ש הוא חייב ודו"ק: