שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ל״ו (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

מכתבו מגלה עפה הגיעני ואני יושב בקרית חוצות ומחוסר ספרים וראיתי שהוא מקדר בספרי האחרונים עטרת חכמים הנדפס מחדש ושו"ת הגאון מו"ה רע"א ותפארת ישראל וח"ס אשר איזה מהם לא נמצאו ברשותי כלל ואיזה אשר אינם כעת ת"י אמנם גוף הדבר לסמוך על מ"ש הנ"ב מהד"ק סי' מ"ג שהמוך דחוק ודאי שאין לחוש שיעבור הדם למטה והמוך יהי' נקי הנה ודאי שחלילה לסמוך ע"ז כל שאין מרגשת שום כאב וגם הגאון כתב בעצמו דמלשון מהרי"ו והפוסקים לא משמע כן ואף דמ"ש מעלתו בשם העטרת חכמים לדחות דברי הנו"ב דשם אין הכונה דודאי שלא תעבור רק שעכ"פ יש לתלות דלא עבר ומש"ה טמאה מספק אבל לטהר עי"ז לא אמרינן ומע"ל האריך ליישב ולדידי אין התחלה לקושיא זו דשם כיון דגם להלל אינו מטמא רק לקדשים ולשמאי מטהרין משום דלא מוקמי דם כלל וא"כ כיון דאמרינן דמודה שמאי במוך דחוק אי איתא דאינו רק ספק אינו רק ספק דרבנן דחומרא היא שמחמירין בטהרות כמ"ש התוס' שם להלל וא"כ לשמאי ודאי לא מטמא מספק דהו"ל ספק דרבנן ומה גם דיש לה חזקת טהרה וע"כ דזה דבר ברור דודאי לא תעבור ע"י מוך וא"כ י"ל דפ"ה לטהר אינו מטמא מספק אמנם גוף דברי הנו"ב תמוה דכאן כל שא"א לטהר לבעלה שוב אין לה חזקת טהרה ומנ"ל לסמוך ע"ז דודאי לא תעבור ע"י מוך ואולי לפמ"ש שפיר למד הנו"ב משם דהשתא דשם מטמאין מספק לשמאי אף דאינו רק חומרא דרבנן ויש לה חזקת טהרה מכ"ש דנוכל לסמוך ע"ז ולא להחזיקה בחזקת טומאה אף דאינה עומדת בחזקת טהרה אבל מ"מ קשה לסמוך ע"ז לטהרה מחזקת טומאתה מה"ת עי"ז וראיתי כל פלפול מע"ל והנה אף שהוא טוב להשמעת אזנים אבל לדעתי אל ירד בני עמכם ואם ירצה להרכיב כל דברי האחרונים בענין זה בודאי ישתבש ואין לנו לילך רק בעקבות הראשונים וע"כ חלילה לסמוך ע"ז כל שאין כאן שום כאב המרגשת וגם יפה כתב מע"ל דמה תעשה אם לא תמצא דם על הקינוח ומה ראי' הוא מזה דהא לא בכל פעם היא רואה על הקינוח דם וע"כ קשה עלי לסמוך בזה ולדעתי תשאל פי רופאים גדולים אולי ימצאו מזור לתחלואה ואז ברצות השם בל"נ אעיין עוד בזה ולע"ע אין אני מוצא היתר בזה ואם יתחדש איזה דבר יסלח להעתיק לי שנית דבריו ומ"ש אני בזה ואולי יתן ה' ונמצא היתר. דברי הכותב בנחיצה הד"ש הצעיר יוסף שאול הלוי נאטנזאהן האבד"ק לבוב והגליל:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.