שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שנ״ז (ד׳)

עוד נראה לי דדבר שא"מ דאסור לר"י אינו לאו גמור ואינו לוקה רק אסור ולא אמרי דבר שא"מ חייב רק דאיסור גרידא יש בו ואינו לאו גמור ולפ"ז אין ראיה דעשה דוחה ל"ת ועשה דל"ת גמורה שיש בו מלקות ודאי דאינו דוחה ומה דמקשו התוספות דלילף ממילה היינו לדידן דאמרו שם דרבא ס"ל דאף שר"ש מודה דהו"ל פסיק רישא ופסיק רישא ודאי דהוה כדבר שמתכוין דהרי הר"ש פוטר באינו מתכוין וא"כ הו"ל ל"ת גמור ושפיר ילפינן אבל לאביי דס"ל להס"ד דלא כרבא ורק משום דבר שא"מ הוא ודבר שאינו מתכוין אינו רק איסור גרידא ליכא למילף ודו"ק. ומ"ש עוד ליישב קושית התוספות במנחות דף מ"ם גבי סדין בציצית דמ"ט דב"ש הא במשנה תורה לכ"ע דריש סמוכין וע"ז אמר דב"ש לטעמיה דס"ל לשמאי הזקן לחד שנויא בקידושין דף מ"ג דשני כתובין מלמדין וא"כ ממילא עשה ול"ת דחי' ומכ"ש דדוחה ל"ת גרידא וא"כ ע"כ אתי הסמוכין להיפך דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז כקושית התוספות ביבמות דף ד' וא"ל כתירוצם דא"כ לשתוק קרא דזה אינו דאם לא כתיב קרא בודאי יהיה דוחה דהרי גם עשה ול"ת דחי מכ"ש ל"ת גרידא לפענ"ד נראה דהנה התוספות בכתובות דף מ"ם ד"ה כנון הקשו דאפשר לקיים שניהם צמר בשל צמר וכתבו דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים דתכלת עמרא הוא וא"ל דלא ילבש פשתן בשביל דאפשר בצמר דזה ל"ח אפשר ע"ש. ולפ"ז נראה לי דבר נכון דזה דוקא אם התורה גלתה דכלאים בציצית שרי שפיר אמרינן דמש"ה דחי וזה ל"ח אפשר אבל אם לא כתיב קרא אז פשיטא דלא דחי דהא אפשר לקיים שניהם וא"ל דעכ"פ בשל פשתן אי אפשר דמה"ת לומר מצד הסברא דדחי ולכך שפיר קשה לשתוק קרא מיניה ואז שפיר לא דחי וע"כ מדכתיב סמוכים ש"מ דבעלמא לא דחי ושפיר הקשו דהא דריש סמוכין במשנה תורה וז"ב דבכה"ג דיש גילוי דעת מדכתב התורה סמוכין להתיר ע"כ אתי להוציא דשני כתובין אין מלמדין אף לר"י דס"ל שני כתובין מלמדין כאן גלי קרא ודו"ק היטב: