אשר שאל בהא דאמרו בנזיר דף נ"ח ומאן דמפקא ליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדולים אמר לך לכדרבא וכו' צו"פ פוטר בין במינן בין שלא במינן. והקשה הוא לשיטת הגהמי"י פ"ג מציצית דבשאר מינין דוקא צו"פ יחדיו פוטר א"כ אכתי שמעינן דעשה דוחה ל"ת מהתם דהא בעי צו"פ יחדיו. הנה לכאורה יפה הקשה וכמדומה שבביאורי מרדכי הקשה כן ואין הזמן מספיק לעיין בזה. ואני כעת בר בי רב דחד יומא בסוגיא ולפענ"ד נראה בפשיטות דל"ק דבאמת גם לשיטת הגהמ"יי הוא דוקא בזמן דאיכא תכלת דמגו דפטר תכלת ותכלת הותר בציצית ולא דחי' גם לבן פוטר וא"כ אין ראיה מרבא דבאמת שאני תכלת דהותר בציצית ולא דחיה אבל עשה דוחה ל"ת לא ידענו. ובזה יש ליישב קושית הביאורי מרדכי שהובא במפה"י בשו"ת שכתבנו לו בהא דפריך במנחות דף מ"ם ולא יהא אלא לבן והא בא"מ אינו פוטר לבן לבד בלא תכלת דהא בעינן צמר ופשתים יחדיו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם המהר"ם לא אמר דבעי צמר ופשתים יחדיו רק כל שיש תכלת אבל כל שאין תכלת אסור להיות צמר ופשתים יחדיו וא"כ שם דאין כאן תכלת שפיר משני כדר"ל דאסור להיות צמר ופשתים יחדיו כנלפענ"ד ואם שגיתי הלא כבר קדמתי שלא ירדתי לשיטה זו כעת:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שנ״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.