שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שמ״ג (ב׳)

הנה נסתפקתי בהא דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים חזי ליה היאך הדין אם זה הדבר אינו ראוי רק לכהנים ולא לזרים עד"מ תרומה אי שייך הואיל. וטעם הספק משום דהרי התוספות כתבו בפסחים דף מ"ו דהואיל דלא שכיח לא אמרינן וכאן הוה הואיל דלא שכיח שיקלעו דוקא אורחים כהנים והם מיעוטא נגד לוים וישראלים והוה כהואיל דלא שכיח ואם נימא דל"ש הואיל בזה שוב מיושב דברי התוספות בשבת דף כ"ד ע"ב ד"ה לפי שהקשו לפירוש הר"י דגזרו תרומה אטו קדשים והקשו למה אמרו דגזרו תרומה אטו קדשים ולא נימא דגזרו אטו תרומה שלא לצורך ובהגהות הגאון המובהק מוהר"ע איגר ז"ל הקשה דאכתי שייך הואיל ומקלעי ליה אורחים ע"ש שנדחק. ולפמ"ש אתי שפיר דצריך שיהיה כהנים דוקא והוה הואיל דלא שכיח. אמנם בגוף הדין לכאורה יש לעיין דלמה לא נימא כיון הראוי לאורחים אף דל"ש מכל מקום עכ"פ צורך קצת מקרי ושוב שייך מתוך. אך זה אינו דכל של"ש שוב לא מקרי צורך כלל דאינו ראוי לגמרי. ובזה נראה מה שנסתפק בטורי אבן באבני מלואים סוף מגילה בדף זיי"ן אי שייך הואיל אם יכול לאכול שלא כדרך אכילתן ע"ש ולפמ"ש לאכל שלא כד"ה זה לא שכיח והואיל דלא שכיח לא אמרינן. ובלא"ה איך שייך לכם במה דאינו אוכל רק שלכד"א ואינו שוה לכל נפש ולכאורה י"ל במה דאינו חזי רק לכהנים א"כ מקרי אינו שוה לכל נפש. אך זה אינו דעכ"פ המאכל שוה לכל נפש רק דאריה דאיסורא רביע עליה אבל שלא כדרך אכילתן גוף המאכל אינו שוה לכל לנפש וזה ברור ודו"ק. והנה ענין מתוך והואיל כפי הנראה מתוספות פסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה אהבערה דלא שייכי זה בזה שהרי כתבו שם דאף לב"ש דלית להו מתוך אפ"ה ס"ל הואיל ע"ש וכוונתם שהרי כתבו שם בדיבור הקודם ד"ה ולוקה דהך ברייתא מתוקמא כב"ש דלית להו מתוך א"כ מה מקשה הש"ס למה לא נימא הואיל וע"כ דהואיל שייך אף למאן דלית ליה מתוך ובאמת שגם מצד הסברא נראה כן דשאני מתוך דנתיר גם מה שא"צ כלל בשביל דהתורה התירה דבר לצורך זה לא אמרינן לב"ש דהא קרא כתיב אשר יאכל לכל נפש וס"ל לב"ש דבעינן אוכל נפש ממש אבל הואיל הוא בדבר דהוא אוכל נפש רק שזה א"צ כעת לאוכל נפש הלז א"כ שפיר אמרינן כיון דלגבי אחרים הצריכים לו אוכל נפש הוא א"כ התורה התירה אשר יעשה לכל נפש והרי לשאר אורחים הצריכים לו הוא אוכל נפש ממש ושרי. איברא דהדבר צריך ביאור דא"כ למה במתוך ב"ה מתירין וב"ש במקום ב"ה אינו משנה כלל ואילו לענין הואיל נחלקו רבה ור"ח אי אמרינן הואיל אף אליבא דב"ה והלא זה פשוט יותר להתיר ולא עוד דהואיל לכתחלה לא אמרינן כמ"ש התוספות והר"ן כתב דרק מלקות לא שייך אבל אסור לעשות ע"י הואיל וצריך לומר דהסברא היא כך דהתורה לא התירה אוכל נפש רק לאיש הלז הצריך לו וגם הוא אוכל ממנו אבל מה שא"צ לו רק לאחרים לא התירה התורה לזה להכין בשביל אחר ואף דאמרינן מתוך היינו לפי שאותה מלאכה דשייך באוכל נפש התורה התירה אותה המלאכה ולא חלקה התורה בין הצריכין לאינן צריכין ורק כל שהוא אוכל נפש התורה התירה אותן המלאכות אבל הואיל דזה א"צ לו כלל לא התירה התורה שיעשה בשביל אחר מיהו לפ"ז היה מהראוי לאסור לעשות בשביל אחר ואנן לא קי"ל כן וע"כ באמת נראה דהואיל עדיף יותר ממתוך ומה שנחלקו בהואיל הוא דהנה חזינן באוכל נפש עצמו אם הוא דבר שנעשה לימים רבים אסרה התורה כמ"ש הר"ן ולפ"ז אם נימא להתיר בשביל הואיל לא יניח כלל ביו"ט ויערים ויאמר שעושה בשביל אורחים ואח"כ יוותר לימים רבים והתורה רצתה שיניח ביו"ט וע"כ לא הותר הואיל לגמרי וזה נכון לפענ"ד בסברא. אמנם התוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה אלא וביתר ביאור בחידושי רשב"א שם שכתבו מאן דלית ליה מתוך לית ליה הואיל חולקים על דברי התוס' בפסחים הנ"ל והוכחתם בפסחים שם אינו ראיה כמ"ש הפ"י שם דרבה לשיטתיה לא ס"ל דנחלקו ב"ש וב"ה במתוך רק בעירוב והוצאה וכבר כתבתי דגם זה נכון דלב"ש דלית להו מתוך והיינו דבעי אוכל נפש ממש יש לומר דגם מה שצריך בשביל אחרים ג"כ מקרי דבר שא"צ ולא הותר כלל. הארכתי בזה דראיתי בהגהות הגאון מוהר"ע ז"ל בגליון הש"ס שם בשבת שכתב על התוספות והרשב"א הנ"ל דדבר זה נסתר מש"ס פסחים ומתוספות שם ולפמ"ש באמת מהש"ס אין ראיה והתוספות באמת סותרין זא"ז וזהו שיטת הריב"א אבל התוספות בשבת הוא מבעלי תוספות אחרים שנחלקו ע"ז ולפענ"ד הדבר תלוי במה שנחלקו הקדמונים והובא בר"ן ביצה פרק שני גבי ממלאת אשה קדירה אי רבויי בשיעורא מותר ביו"ט וא"כ אי נימא דמותר וכמ"ש הר"ן בטעמו דלא דקדקה התורה שיבשל רק בצמצום א"כ גם הואיל אמרינן דכל שיש צורך אי הי' מקלעי אורחים לצורך מקרי ואם רבויי בשיעורא אסור א"כ כל דלא אמרינן מתוך ובעינן אוכל נפש ממש א"כ גם מה שא"צ לו רק בשביל אחרים ג"כ מקרי שלא לצורך ואסור כנלפענ"ד ענין חדש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד: