שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שמ״א (ב׳)

מכתבו מיום ה' פ' ויצא הגיעני ויאמין לי כי אז הביאה הב"ד כמה מכתבים הנחוצים להלכה ולמעשה וגם בש"ק היה אלי כמה מכתבים ובכ"ז אמרתי לרשום בקצרה והנה מה שהאריך במה שהקשה בירושלמי היאך אכלו מצה הא היה איסור חדש וע"ז חידש עפמ"ש ביד שאול דבערלה לא אמרינן טעם כעיקר וה"ה בחדש והאריך בפלפול גדול ושמחתי בפלפולו אף שלפי האמת דחיתי שם סברא זו לענין ערלה וה"ה לענין חדש. אך מה שהקשה לפמ"ש הרמב"ן בהך דעשה עיסה מחטים ומאורז דיצא ידי מצה שהחטה גורר האורז וע"ז הקשה דא"כ היו יכולים לקיים מצות מצה ע"י שיערבו חטה עם אורז דלגבי מצה יצא ומצד חדש פשיטא דלא אמרינן שגורר. והנה גוף דברי הרמב"ן צריכין ביאור וכבר ישב על מדוכה זו במהרי"ט אלגזי שהאריך לבאר דבריו ואין פנאי לפלפל בדבריו. אמנם גם בפשיטות ל"ק כיון דהחטים גוררין את האורז להיות כמו שהוא חטים כלו כמ"ש המהרי"ט באורך א"כ שוב גם לענין חדש נעשה כאילו כלו חטים חדשים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דל"ק דע"כ לא אמרינן דגורר רק בסתם חטים הכשרים אבל כל שהוא חדש ואסורים היאך שייך דגורר גם האורז להיות כחטה וכבר הורינו הר"ן באלפסי סוף ע"ז דהיתר גורר האיסור ולא האיסור גורר ההיתר ולכך איסור בטל ברוב ולא היתר נהפך להיות איסור וכ"כ הרמב"ן בחידושיו לע"ז שם א"כ ה"ה כאן כל דהוא חדש פשיטא שאינו גורר האורז ולא יצא ידי חובת מצה וזה ברור. ומ"ש דלמה לא נימא ביבמה דבעי כוונת המצוה כמו בכל מצות דבעי כוונה והח"ץ סי' א' כתב דבחליצה צריך כוונה להמצוה א"כ למה בבא על יבמתו בין בשוגג קנה לפענ"ד ל"ק דניהו דבעי כוונה אבל מכל מקום אי עבר ולא כיון או בשוגג שלא כיון ואי אפשר לקיים עוד המצוה שפיר קנה וכאן מצות יבום אינו אלא הביאה ראשונה ואח"כ יכול לגרשה א"כ כל שבא בשוגג וכבר עבר ובא או שהיה שוגג בודאי קנה אותה ושאני שאר המצות דיכול לקיים שנית בכוונה וכאן כבר עבר ועיקר היא הביאה והרי כבר נעשית אשתו. עוד נראה לי כיון דמצות יבום להקים לאחיו שם בישראל וא"כ אינו רק השלמת המצוה וקי"ל בזבחים דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה ע"ש בדף מ"א ע"ב וה"ה כאן כיון שאח קידש וקיים בכוונה מה שהאח משלים על דעת ראשונה עושה ואף דלכתחלה צריך כוונה בפ"ע אבל כל שעבר ובא בלי כוונה ומכ"ש בשוגג קנה והשלים על דעת הראשונה ודו"ק: