וראיתי בתשובות הגאון מוהר"ח כהן ז"ל ראפפורט שנדפס מחדש בסי' כ"ג וסי' כ"ד שהגאון מוהר"ח כהן השיב בפשיטות דכל דהיתר מצטרף לאיסור שוב לא מקרי תערובות דהא כולו איסור ובאמת שדפח"ח וכל מה שהשיג חתנו עליו הכל דברים דחוקים והאמת יורה דרכו שהטיב לראות אמנם עדיין קשה דלפמ"ש הגאון א"כ כשההיתר נפיש לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור וא"כ מה מקשה דלמא ה"פ אם יש לצרף כזית היינו כשהיתר דהיינו הפת יש יותר מהיין ובכה"ג דנפיש בעי שיהיה צירוף כזית דביה לא הוה בכ"ש רק שיהיה בצירוף כמו הפת ובין הכל יהיה כזית ובכה"ג שפיר הו"ל תערובות ובעי צירוף כזית ולפ"ז גם מ"ש ליישב ג"כ קשה דכל שהפת מרובה שוב אין ההיתר מצטרף לאיסור ושוב לא הוה רק ע"י תערובות. מיהו אפשר דכל ששרה פתו ביין שוב בכל גרגיר וגרגיר של פת האיסור נבלע בו ושפיר הקשה למה לי צירוף כזית. וראיתי בפסחים דף מ"ז דדחי דמהך דר"ע לא משמע דהיתר מצטרף לאיסור דדלמא מיין לחודיה וכ"ת מאי למימרא הא קמ"ל דאע"ג דעל ידי תערובות ויש לומר דהכוונה דיש לומר דר"ע ס"ל דכ"ש חייב בח"ש ורק כאן שהיא בתערובות צריך צירוף וע"ש במה דאמר ר"ע מפת ומיין ופירש"י דאף דלא נשרית כל הפת ביין ע"ש ולפמ"ש אין ראיה מהך דר"ע דכל דלא נשרה כל הפת שוב הו"ל חצי שיעור על ידי תערובות ולכך לא הביא מזה כאן בשבועות. אברא דאכתי קשה דא"כ מה מייתי ראיה מהך דשרה פתו ביין דלמא מיירי שלא שרה כל פתו ומיין לחוד יש כזית ומיהו זה אינו דא"כ בודאי מוכח דלא אוסר בכ"ש דא"כ למה לי כזית מיין וז"ב ופשוט ודו"ק: אמנם אי קשיא הא קשיא דכל טעמו של רבינו יקיר ז"ל דר"ש מודה בחצי שיעור ע"י תערובות דאל"כ היאך משכחת ביטול לר"ש לא ברוב ולא בששים דכ"ש למכות ולפ"ז לפי מה שחידש הגאון מוהר"ח כהן דבמקום דהיתר מצטרף לאיסור לא מקרי תערובות א"כ הרי ר"ע אית ליה בקדשים היתר מצטרף לאיסור כדאמרו בפסחים לר"ע תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור ע"ש בדף מ"ה וא"כ ביטול בששים דיליף מזרוע בשלה והרי התם קדשים הוה ולא שייך ביטול לר"ע דהא היתר מצטרף לאיסור ולא הוה תערובות. אמנם אחר העיון הדבר נכון דהא שם הזרוע בשלה לקחו מהזבח ולא נשאר רק הטעם א"כ ר"ע דלא ס"ל טעם כעיקר ואף אם נימא דבקדשים ודאי טעם כעיקר מן התורה ועיין חולין דף צ"ח מכל מקום בטעם לא שייך היתר מצטרף לאיסור רק דבר שהוא בעין כמו פת ויין אבל טעם כעיקר לא מצטרף היתר לאיסור ושפיר שייך ביטול בזה וזה ברור ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן של״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.