מכתבו הראשון הגיעני במועדו. אמנם להיות כי היה נראה בעיני פשוט כמ"ש מעלתו ע"כ לא השבתי חי נפשי כי אמרתי בלבי אם מעלתו ישאל שאלה פשוטה כזו אלו כל הימים דיו אין מספיקין ואין מפסיקין ולפי דעתי אין זו שאילה. אמנם תמול בלילה הגיעני מכתבו שנית וראיתי את כל העמל והתלאה אשר מצאתהו בזה צר לי בצערו בחנם על לא דבר וע"כ אמרתי להעתיק השאלה כמ"ש אלי באגרת הראשון. אשה אחת עשתה עוף למליחה וזרקה את הוושט והקנה ואח"כ כשרצתה לפשוט הצוואר ראתה שתחת עור הצוואר בין הסימנים אשר מקום מנוחתם היה מונח קוץ והוושט כבר לא היה כי זרקה לאיבוד. וע"ז הורה מעלתו שהוא טריפה. והנה אם כך העתיקו השאלה לפני הרב נ"י לא ידעתי מה אומר ומה אדבר אחר כי הפך ישראל עורף אל האמת ואם הורה בזה שהוא כשר וכך הוא דתו תפתח ארץ ותבלע דתן כי אין מקום להתיר בכאן והדבר ברור שהוא טריפה גמור ואם אין זכרוני כוזב לי ימצאו בספר פנים מאירות חלק א' סימן א' להדיא שהוא טריפה וכעת אינו ת"י לעיין בו. אמנם בלי ספק כל שנמצא קוץ תחת העור בין הסימנים פשיטא דעכ"פ מידי ספק בשחיטה לא יצא ומוקמינן אותו על חזקת איסור כמ"ש כל ספק בשחיטה פסול עד שיוודע שנשחט בהכשר ועיין בתורת הבית שער א' בית א' שהביא בשם הרמב"ן דאפילו רוב הי' מהראוי שלא יועיל ע"ש ואני כתבתי במקום אחר ראיה ברורה מת"ה סימן שי"ד ואכ"מ. ועכ"פ הדבר ברור שהיא טריפה גמורה ולדעתי גם הרב נ"י לא היה גובר עליו כ"כ הנצחון ואולי שינו בהשאלה:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ג׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
