מכתבו הגיעני היום ואני יושב קרית חוצות שותה מי מעין הקשה למעיין ומחוסר ספרים והנה אמרתי לרשום בקצרה. מה שהקשה על שיטת הרמב"ם דשלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים ממדרש פ' חקת כבר קדמו בשאגת אריה כמדומה סי' כ"ט או סי' למ"ד כי אינו כעת לפני. ומה שהקשה על דברת התוס' בשבת דף ע' ד"ה ועל כולן שהקשה על רש"י שכתב דכל דהכלל בל"ת והפרט בעשה אין דנין אותו בכלל ופרט והקשו דהא הכלל נמי כתיב בעשה דבשביעי תשבות. וע"ז הקשה מהירושלמי פרק כלל גדול ה"ב דאמרו שם דיהי' חייב על כל אחת ואחת כמה דתימר בשבת והשיבו דשאני שבת דכלל במקום אחד ובפרט במקום אחר משא"כ שכלל בצד הפרט וע"ז הקשה דגם בע"ז כלל במקום אחר והשיבו דכיון שיש כלל בצדו אפילו כלל במקום אחר נמי ע"ש וא"כ הרי כאן כלל בצד הפרט דביום השביעי תשבות נאמר בצד הפרט דחריש וקציר. ע"ש הנה לכאורה קושיתו עצומה. אמנם נראה דבאמת שאני בזה דהכלל שנאמר בצדו הוא בעשה והכלל שנאמר במקום אחר הוא בל"ת. ומעתה שפיר הקשו על רש"י דעל מה שהכלל בל"ת והפרט הוא בעשה זה לא מועיל דהרי גם אצל פרט העשה יש כלל בצדו ועל מה שהפרט במקום אחד והכלל במקום אחר יש חסרון דהא יש גם בעשה כלל ודו"ק ועיין ראב"ן דף ק"מ ובמלא רועים בכללותיו מה שהאריך בענין זה אבל לא הרגיש בדברי הירושלמי הנ"ל ועיין בספר הנחמד דברי אמת מהגאון בנר דוד ז"ל דף מ"ז בקונטרס הששי:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רצ״ו (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
