שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רפ״ב (ב׳)

מכתבו הנוכחי הגיעני היום. וזה תורף הענין היות בעת אשר באו לעמק השוה הנגיד ר' משה אברהם אבוש והנגיד ר' פישל טרוב והר' מישל שכר אשר באו בתקנות כל הקהל לעמוד במשפט הד"ת עם הר' יצחק בלאך ושותפו הר' הירש ליב העריך אז החזקנו כיתד שלא תמוט וכראוי מוצק הוא תקנת הקהל אשר נעשה לעולמי עד בל ירים איש את ידו הן מאנשי העירה והן מעיר אחרת יהי' מי שיהי' לשכור את העסק אשר נעשה עליו התקנת הקהל היינו האקציס מבשר אם לא לרצון כל העיר והמיעוט יכולין לעכב וברצי כסף היינו שלש מאות ר"כ בכל שנה וזולת זה חלילה לשום אדם לשכור וחולין הוא להשוחטים לשחוט שום בהמה דקה או גסה ויכשל ככל חומר עובר על תקנת הקהל ועולתה בו וישלם לעושה כרשעתו ולמען יעמד הדבר בתוקף ועוז בעה"ח וכו' וכעת זה בערך שנה אשר עבר האחד מאנשי העיר ושכר את האקציס בלא הסכמת הקהל וזה בערך חצי שנה אשר לא הי' באפשר לבא הדבר לעמק השוה האיש הנ"ל עם בני העיר וגזרו אומר בכח התקנה הנ"ל על השו"ב מהעיר אשר לא ירים שום אחד ידו לשחוט שום בהמה גסה או דקה כנ"ל ולא הי' לעם בשר לאכול רק אשר הביאו להם מעיר אחרת. והנה לא ידעתי מה אשיב כי באמת יש מכשול אחרי שהמיעוט מעכבים ואף שחרמי הקהל נתרים כשרוצים להתיר אבל כל שכתוב בהתקנה שהמיעוט יכולין לעכב שוב ל"מ היתירם של הרבים. ובאמת על השו"ב דק"ק דליטין יש רחמנות גדול אבל מה אעשה כי אין מרחמין בדין. וע"כ לדעתי אין תקנה כ"א לבקש מהיחידים אשר יסכימו ג"כ להתיר. ובאמת הדבר פלא שנכתב בהתקנה שהמיעוט יכולין לעכב ואיה איפוא נמצא בדורינו שיסכימו כלם ויש אנשים תמיד אשר הם עומדים לנגד הרבים. אמנם אשר כבר נעשה אין להשיב וע"כ צריכין לבקש מהם שיסכימו ולמה ירעו וישחיתו להשו"ב דשם כנלפענ"ד ומפני כי איני בגדר ובקו הבריאות ע"כ דברי מעטים וד' שנותיו יאריך דברי הכותב בנחיצה דוש"ת הצעיר: