שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רפ״א (ב׳)

ע"ד שאלתו באשה מניקת שזה כמו ששה שבועות שאחר הטלת מ"ר מרגשת כאב ויוצא ממנה כמו מי שריית בשר ובשעת הטלת מ"ר אינה מרגשת שום כאב גם אינה רואה שום מראה אדמומית ופעמים מפסקת יום או יומים ואינה מרגשת שום כאב וזה כמו שנה או יותר שאירע לה ג"כ כזה ולא אישתהי הדבר רק שמנה ימים ונתרפאה ומעלתו נבוך אי מהני בזה בדיקת מהרי"ו ומהרי"ל. הנה לפענ"ד מהני בזה בדיקת מהרי"ו ומהרי"ל דבאמת כל החשש דחיישינן באינה מרגשת הוא דלמא בתר דתמו מיא אתא דמא ממקור והנה כל החשש הוא משום דרוב דם בא מן המקור. ולפ"ז נראה לפענ"ד דכאן שהיא מניקת ומניקת בחזקת מסולקת דמים היא וא"כ אדרבא מהראוי לומר שלא בא מן המקור רק עם מ"ר ולא הדרא להמקור. ועוד נראה לפענ"ד דיש לצרף כיון דרוב דמים הבאים מן המקור הם דמים ממש וכאן דלא הוי רק שריית מי בשר א"כ ודאי אתי מן המקור כנלפענ"ד דיש להקל ע"י הבדיקה וע"ד השאלה השניה באחד שמכר עצים לחבירו ועשו קנין סטימתא דהיינו שנתן ערבון וגם עשו האנד שלאק והתנו בשעת המכירה בעת שיגדלו המים שיוכל המוכר להוליך להלוקח העצים על המים ויוליך אותם למקום פלוני אזי מחויב הלוקח תיכף בעת שיבואו העצים למקום פלוני ליתן להמוכר יתר המעות שנשאר חייב והודה המוכר מעצמו שלא היה דחוק למעות רק התנאי היה מחשש אחריות העצים שיעמדו אצל המים והנה בבוא העצים למקום פ' לא היה הלוקח בעת ההוא במקום פ' והמוכר הי' נפיק ועייל אזוזי ולא הי' לו ממי לתבוע המעות ובין כך הלך המוכר ומכר את העצים לאיש אחר ביוקר ממה שמכר לראשון ואחר ג' ימים בא הלוקח הראשון למקום פ' ורוצה לשלם להמוכר יתר המעות והמוכר טוען כיון שלא נתן לו תיכף המעות כפי התנאי שביניהם רשות היה בידו למכור העצים לאיש אחר. הנה דבריו נכונים דודאי גמר ומקנה תיכף. אמנם נראה לפענ"ד הלוקח השני יכול לומר מה לי בכך אני קניתי ממנו והוא מחויב לקיים מקחו ובמכר גם כל מלתא דלא מצי עביד שייך בזה כמ"ש הפ"מ דמה לו ללוקח בזה מה שעשה המוכר עשוי: