שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן כ״ז (ב׳)

מכתבו הגיעני והנה לפענ"ד לצדד להיתר דהנה הש"ך בסי' ל"ד הביא בשם מהרש"ל דנאמן לומר ששכח השבועה והשיג ע"ז דהרשב"א כתב דא"נ לומר ששכח אך לפענ"ד נראה דכאן דהקהל כפו את השוחט ניהו דלא מקרי אנוס בשבועה כמ"ש מע"ל אבל עכ"פ אינו מחויב לזכור דדוקא מה שאדם נשבע מעצמו בכה"ג מחויב לקיים ולזכור מה שנשבע אבל מה שהוכרח לשבע מחמת שהקהל בקשו שיחתום כדי שלא ישכור בעל הטאקסע שם ויזיק להם אבל זה אינו מחויב השוחט לזכור והוה כמלתא דלא רמיא אדעתי' ובזה נלפע"ד לישב דברי הרשב"א שכתב דא"נ לומר שכחתי והביא מהא דאמרו בכתובות דף ל"ג נתרי בהו מעיקרא אמרי אשתלין והוא תמוה כמו שתמהו כל האחרונים דאדרבא שם מבואר דיכולין לומר אשתלין ולפענ"ד כוונת הרשב"א דבאמת כשאדם נשבע ברצונו א"נ לומר שכחתי דמחויב לזכור ולפ"ז בעדות אמת שמחויב להגיד לא יוכל לומר שכחתי רק שם לענין עדים זוממין דאמרו שם דלא משכחת לה התראה דיכולין לומר אשתלין והיינו דאם יזומו אותן עכ"פ לא יהיו מחויבין להעיד שהרי שקר העידו. ובזה שייך לומר אשתלין דאינ' מחויבים לזכור זאת וראיתו היא דאל"כ כל עדים האיך נאמנים דיכולין לטעון שכחנו וע' קצוה"ח שהאריך וכמ"ש הר"ן לענין שבועת העדות וע"כ דכל מה שמחויב להעיד ע"ז ל"ש אשתלין אבל שם לענין הזמה יכולין לומר ששכחו ההתראה ואינם מחויבים לזכור שיתחייבו עי"ז בהזמה ודו"ק ועכ"פ זה נלפענ"ד ברור דכאן שאינו לטובת השוחט ואדרבה רעה היא לגבי' שא"י לשחוט ולקבל שכר שחיטה רק שעשה לטובת בני העיר שלא יארע להם היזק זה אינו מחויב לזכור ומלתא מני' אזדא ובזה נוכל לצרף ולגבב קולות שישבעו בכתב ולסמוך על הפוסקים ששבועה בכתב אינו חל ועוד שאר דברים שיש לצדד בזה כ"ז כתבתי אם השוחט מוחזק בכשרות וטפלי תלוי בי' ומע"ל היא מבפנים ויעיין ע"ז אם אמת הדברים אז יש לצדד להכשירו כדבר האמור: