שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רס״ז (ב׳)

על דבר אשר שאל על המחלה אשר תשתרר בקהל' על הבהמות ורבים ימותו להפסד גדול לבעליהן ושוטרי המדינה יתאזרו לעצור בעד המחלה ע"י קאנטומאציאן כנהוג ולא יתנו לשחוט שום בהמות לבד מאשר יש להם צייגניס על בריאותה אך בעלי הבהמות בעת יראו שיחל הנגף בקצת בהמתם או בבהמות שכיניהם ודאגו להשאר ויפעלו ע"י שוחד מהרופאים שיתנו תעודתם על בריאת מקומם ולפעמים גם על בריאת הבהמה ואף אחרי יראו גם בה אותות המחלה. ז"ת השאלה. והנה לאמתת הדין נראה לפענ"ד שיש לחוש בזה אחרי כי יש חשש סכנה ואף בספק סכנה חמירא סכנתא מאיסורא ואינו מועיל לא חזקה ולא רובא וכבר אמרו חולין דף יו"ד ע"ב דבסכנה חיישינן למיעוטא אף ברובא דליתא קמן ועיין תוס' פסחים דף קט"ו ד"ה קפא שכתבו דברוב ירקות אין בהם קפא וסמך שמואל ארובא ומשום סכנה דקפא חיישינן למיעוטא וצריך חרוסת הרי דחיישינן למיעוטא נגד רובא דליתא קמן. ולפענ"ד אף ברובא דאיתא קמן חיישינן לסכנה למיעוטא ובזה אמרתי על מה שנחלקו הט"ז והש"ך אם מועיל ספק לענין סכנה דהדבר תלוי בזה דבאמת כבר נודע דספק אינו מועיל רק לענין הטעם אבל כמות האיסור צריך לבטל ברובא. ובזה תמהו האחרונים על הנוב"י שחידש דלענין ספק אף בבא האיסור לעולם בתערובות מועיל וכתבו הם דזה אינו דכמות האיסור צריך להיות בטל ברוב והרבה הארכתי בזה והראיתי שנחלקו בזה רש"י ותוס' במנחות דף כ"ב עכ"פ כיון דצריך להיות רוב והרי לענין סכנה אף רובא דאיתא קמן לא מועיל חיישינן למיעוטא וע"כ לפענ"ד יחוש למיעוט ואף לספק סכנה. ועיין ט"ז יו"ד סימן קט"ז שתמה על המהרש"ל. ולפענ"ד כוונת המהרש"ל שחיישינן שמא יש סכנה לאדם עי"ז ועיין שבות יעקב ח"ב סימן י"ז וכן הביאו האחרונים בשם שו"ת בגדי כהונה סימן ג' ולא ראיתי הספר הזה ולפענ"ד צריך עיון דאולי יש לחוש לספק סכנה ואף ספק ספיקא בסכנה חיישינן ולא סמכינן על חזקה ורובא וגם על רופא עכו"ם יש לחוש על ידו כן נראה לענ"ד דברי ידידו דו"ש הכותב בנחיצה הצעיר: