שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רס״ו (ב׳)

מכתבם הגיעני עש"ק העבר ונפשם בשאלתם אודות הנגיד ר' מנחם מענדיל זילבערמאן נ"י שעשה לעצמו חנות מברזל וצעלניק ואנשי העיר עשו תקנה בח"ח ובשד"א בהיות המנוח הרב האב"ד ז"ל שבנו ר' משה יהי' לו לבדו צעלניק וברזל ולא לזולתו ולא הוגבל הזמן וטוען ר' מענדיל שהתקנה לא היתה רק כל ימי חייו של אביו ולא אח"כ ובנו טוען שכיון שלא כתב זמן עד עולם משמע ואתם כתבתם שהוא ספק עכ"פ ולהחמיר. והנה לפענ"ד הדין עם ר' מענדיל נ"י והטעם דבתקנה אף שהיא בחרם אזלינן בתר אומדנא וכאן מבואר בלשון התקנה שהוא לטובת הרב המנוח ז"ל וכל שמת אביו ופסקה הנאתו שוב לא חל התקנה. ולפענ"ד יש להוסיף דמשנתינו היא זו בכתובות דף ק"א הפקחין היו כותבין ע"מ שאזון את בתך חמש שנים כ"ז שאת עמי הרי דאף דאם נשא סתם ופסקה עמו ע"מ שיזון את בתה אף כשניסת לאחר חייב הבעל הראשון אפ"ה כל שמבאר החיוב שהיא כ"ז שאת עמי אינו חייב כל שמת הוא או שתמות או תתגרש וה"ה כאן כיון דפירשו בשביל שהיו לו געגועין על בניו ועשו למען לא יטרד בעבודתו ע"כ כל שמת ופסקה הנאתו וטובתו ועבודתו אינן אסורין בזה ור' מענדיל כדין עשה ולדעתי אין שום ספק בזה ולא שייך ספק בתקנה ואומדנא דמוכח הוא וגם א"צ לאומדנא כי מבוארין הדברים בהתקנה ובפרט שהוא לא קיבל התקנה כי היה אז קטן כמבואר. ועל טענות שקבלו לבנו הרב נ"י אחיו של ר' משה הנ"ל וכתבו שכל עניני השכירות שהיה שייך לאביו יהיו לו וטוען שגם זה בכלל השכירות. הנה פשיטא שאין בזה ממש דזה אינו שייכות להשכירות ואינו מענין זה. ובלא"ה בדבר דרווחא להאי ופסידא להאי גם המיעוט יכולין למחות וכמבואר בחו"מ סימן ב' ויעיין בשו"ת מהר"ם אלשי"ך ומהרי"ק ואינם לפני כעת וכבר הארכתי בזה הרבה וכיון שהיו רבים שלא חתמו על הכתב שעשו לאביו הרב המנוח ז"ל שלבנו יהיה שייך מכירת הצעלניק וברזל וע"כ אין חל התקנה בזה. ולפענ"ד אין בזה מיחוש. אמנם להפסת דעת יבצעו תמימים שיתנו לר' משה איזה סך שיתרצה ויתפייס ואם לא ירצה לא יהי' לו דבר עפ"י דין כמ"ש: