שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ר״ס (ב׳)

על קושיתו בר"ן פ' לולב הגזול במשנה דאתרוג של דמאי ב"ש פוסלין כו' שהביא בשם הרמב"ן דלב"ה גם תרומה עצמה של דמאי מותר לעניים והקשה מירושלמי עירובין הביאו הר"ש פ"ז דדמאי מ"ב מזגו לו את הכוס כו' דפריך הירושלמי ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת וכו' ובפרק מפנין אמרינן הטעם דדמאי מותר לטלטל בשבת משום מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני וחזי ליה ולדברי הרמב"ן גם תרומה טמאה של דמאי מותר לטלטל מטעם מגו דהא לדידיה גם תרומה עצמה שרי לעניים. ולי לק"מ לפענ"ד דשאני דמאי דחזי לבעה"ב מגו דאי בעי מפקיר לנכסי' וחזי לי' לכך מותר לטלטל אבל האורח שמוזג כוס איך שייך לומר דמותר לטלטל במגו דאי בעי מפקר לנכסיה וחזי לי' הא גם אם יפקיר לנכסי' מי יודע אם ירצה בעה"ב ליתן לו התרומה טמאה ושוב אסור לטלטלו. ובגוף דברי הירושלמי צ"ל דמ"ש תרומה טמאה לאו דוקא תרומה דהא לא נחשדו על התרומה ואף דהמ"ל בפ"ט ממעשר ה"א מצדד דמשכחת לה בע"ה ג"כ ת"ג מ"מ הא במשנה לא חשיב רק מעשר ותרומת מעשר וע"כ דכיון לתרומת מעשר או למעשר דקרוי תרומה וגם במה שאומר הרמב"ן והר"ן תרומה טמאה צ"ל ג"כ בכה"ג. והנה המהרי"ט בראשונות סימן ק"נ מסופק במי שמזמין לחבירו אי זוכה תיכף או רק משעה שאכלו. והנה מכאן מבואר דזוכה תיכף דאל"כ היאך מצי להתנות שיהיה מעשר וכדומה הא זה שאינו אוכל ושותה רק מה שמשייר הא אינו שלו. ואולי כיון דהוא צורך אכילה דאל"כ א"י לאכול שוב זוכה בו דמסתמא ניחא ליה לע"ה כדי שיוכל לאכול מי שזמנו ודו"ק: