בדבר הגט הנה מ"ש מעלתו לסדר שם המגורשת בלוימא יען כי נרגש הברת השם במלאפום גם נרגש מבטא היו"ד היטב. הנה זה ודאי אינו כי לפי דבריו היה צריך להיות בלומיא שיהיה נרגש היו"ד אחר המ"ם או בליומא וזה אינו כי מ"ש הב"ש בלומא ולא בלוימא היינו שבלוימא כמו שהוא אינו שם כלל ורק היה צריך לכתוב בליומא. אבל גם זה אינו שהיא נקראת בלומה והוא מלשון לועז בלום ע"ש פרח. ובזה ניחא ג"כ מ"ש בלומה בהא בסוף ומעלתו כתב שאף שמבואר בש"ע דאם החליף א' בה"א לא איכפת לן אבל כאן שידוע חתימתה בלומא באלף כתב הב"ש דהוה שינוי השם. אבל לפענ"ד זה דוקא בסתם שם שהחילוף הוא באות השורש שכלו שרשו וא"כ הוה שינוי אבל כאן דהשורש הוא בלום והה"א או הא' הוא מהאות הנוסף לא אכפת לן בשינויים ומה גם שהוא אומרת שבעלה למדה שתחתום בה"א בסוד הא לכם זרע ואף שחתמה ביו"ד זה טעות שבאמת לא ידעה בזה ומ"ש חיים דמתקרי אברהם חיים ששם העריסה ושם העלייה לתורה וחתימה ג"כ אברהם חיים והוא הקדים שם חיים וגם בשם אביו שכתב יעקל דמתקריא יעקב שרגא. הנה בשם אביו נכון כמ"ש שהרי אם היה כותב יעקב שרגא המכונה יעקל באנו לספיקא של הב"ש והנוב"י על מי קאי המכונה ולכך יפה כתבו יעקל דמתקריא יעקב שרגא וגם בשמו כיון שבפ"כ נקרא חיים אף שהיה לכתוב אברהם חיים דמתקרי חיים מכל מקום בדיעבד אין קפידא דלא גרע משם החניכה ובפרט במקום עיגון ע"כ סדרתי הגט כאן ויצא בהכשר:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ר״נ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
