שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רל״ו (ב׳)

על מה שפסק הרמב"ם פי"ז מהלכות גזילה הלכה י"א דבצבי שבור וגוזלות שלא פרחו דאינו קונה ובמתנה מחלק בין רץ כדרכו וגוזלות מפריחין שאינו זוכה אף במתנה ובצבי שבור וגוזלות שלא פרחו אף שא"י להגיען במתנה זכו. וע"ז הקשה דבש"ס ב"מ דף י"ב משמע דצבי שבור ורץ כדרכו אחת היא לענין מתנה והרמב"ם מחלק ביניהם ומנין לו זאת והביא דהגאון מוהראו"ו ז"ל הרגיש בזה. והנה עיינתי בהה"מ שם שכתב וסובר הרב דאפילו מתנה אם היו מהלכין או פורחין כדרכן לא קנה וכן מוכח בגמרא בפירוש דהבעיא לא קיימא אלא ארץ אחריהן ואין מגיען אבל שבור הוא הצבי והגוזל אינו מפריח הא לא"ה אפילו במתנה לא קנה עכ"ל. הנה הרגיש בזה אבל לא ביאר מהיכן יצא לו זאת. והנראה בזה דהנה בש"ס אמרו בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו להניח כמונח דמי או לא ופריך הש"ס מהא דקני ברץ אחריהן ואין מגיען במתנה אף דאויר שאין סופו להניח ומשני מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי ולא נודע הטעם. אך נראה דהנה באמת הרמב"ם וכן הוא בטוש"ע אהע"ז סימן קל"ט פסק לענין גט דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי והרגיש הה"מ שם דהא היא אבעיא דרבא כאן אי אויר שאינו יכול להניח כמונח דמי או לא והיאך כתב בפשיטות דלא קני. אמנם הטיבו אשר דברו הגאון בה"ז והשערי אפרים והב"ש שם ס"ק ט' דהרמב"ם סמך על מה דאמרו בזבחים דף כ"ה בפשיטות את"ל לאו כמונח דמי ודרכו של הרמב"ם לפסוק כאת"ל ע"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל דמה דאמרו מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי היינו שהוא בפשיטות כן ונפשטא אבעיא דרבא ובאמת אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ורק כאן שאני דכמונח דמי לפי שהוא מתגלגל והיינו דשאני באויר שאין סופו לנוח כלל כמו צבי רץ כדרכו דודאי לא ינוח בתוך הבית אבל צבי שבור שאינו יכול לרוץ כל כך במהרה ויוכל להיות שיהיה סופו לנוח בתוך השדה דאינו מהלך כדרכו והוא מתגלגל אף שאינו יכול להגיע דבאמת הלך לו אפ"ה כיון דאינו ברור שאין סופו לנוח דהי' יכול להיות שינוח לא קנה וא"כ דברי רבינו מבוארים בש"ס. איברא דלפ"ז לשיטת הרא"ש ושאר פוסקים דהוא ספק ואבעיא דלא אפשיטא אם אויר שאין סופו לנוח אי הוה כמונח א"כ ראוי היה שיהיה אף בצבי שרץ כדרכו אפ"ה יהיה קונה ולפ"ז פסקי הש"ע סותרים דבסימן רמ"ג סכ"ד פסק דהוה ספק וכאן פסק בפשיטות כהרמב"ם כמ"ש בסימן רס"ט ס"ד בפשיטות כהרמב"ם. אך נראה כיון דאף לשיטתם אינו רק ספק אי הוה כמונח או לא וא"כ כל שהוא ספק לא נקנה לו ומוקמינן המתנה בחזקת מרא קמא והבעל מתנה זכה בו כמ"ש בסימן רמ"ג. ועכ"פ דברי הרמב"ם מבוארים היטב וכמ"ש ודוק: