ע"ד קושיתם על תוס' בנדרים דף ב' ד"ה ונזירות כנזירות והקשו התוס' שם אמאי לא תני איסורי כאיסורי והקדשות כהקדשות ותירצו דלמ"ד לשון נכרים לא נמצא להם לשון נכרים אלא בהני דתני ולמ"ד לשון שבדו חכמים להכי לא תני דלא כתיב ערך לד' איסר לד' הקדש לד' כמו דכתיב חרם לד' קרבן לד' עכ"ל התוס' וע"ז הקשו הלא בהדיא תני במתניתין כל כנויי נדרים כנדרים ופירש הר"ן שם עיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי א"כ אסור בכלל נדר וכן הקדשות כהקדשות ג"כ בכלל נדר כדאיתא שם בר"ן. וגם מה שתירצו התוס' דלהכי לא תני דלא כתיב הקדש לד' וכו' קשה הלא כתיב בפ' בחקותי איש כי יקדיש את ביתו קודש לד' ועוד כ"פ ע"כ קושייתם. לפענ"ד כוונת התוס' בתירוצם דכל טעם הכינוי הוא כדי שלא יאמר קרבן לד' א"כ בהקדש לא שייך הקדש לד' במה שאינו רק הקדש בדק הבית דאינו קדוש קדושת הגוף ודוקא בקונמות וחרמות שהן קדושת הגוף שייך נדר לד' והקדש לד' אבל בהקדש שאינו קרבן לא שייך הקדש לד' ובשדה אחוזה או בבית אף דכתיב קודש לד' אינו רק קדושת בדק הבית ולא שייך שלא יאמר הקדש לד' דהא באמת אינו לד' רק שהוא קדוש קדושת דמים בלבד ובשבועה ודאי שייך שלא ישבע בד' ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רל״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.