שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ר״י (ב׳)

מכתבו הגיעני היום. והנה אם אמנם כי הימים מבוהלים ודחופים אשר בעוד שלשת ימים נעלה ונראה לפני ד' אלקינו אשר יחשב האדם עם קונהו ונוסף לזאת בו בפרק הגיעני תשובה מרישא בעסק ס"ת הנחוצה לשעתו. אך בכ"ז למען ידידות שאירנו ולמען כבודו ולמען למודו נתתי לו משפט הקדימה ולהיות כי מוכ"ז ירט הדרך לנגדו אמרתי להשיבו רק הנוגע לדין ובקצרה הנה מעשה אירע שאחד מ"ק ברעזאן מלאכתו חייטות נסע זה רבות בשנים ועזב אשתו ונתגורר בק' אדעס וכעת המלך צוה שלא ימצאו שם אנשים ממדינות אחרות ושלח האיש הלז ג"פ ע"י הב"ד לאשר לא היה לאל ידו לשלוח שליח עד ברעזאן כי הוצאה מרובה הוא וע"כ נעשה הגט בפני הב"ד ואמר השליח בפנ"כ ובפנ"ח כדין ואח"כ עשה זה השליח שליח שני ע"י הבי דואר וב"ד הצדק דשם כתבו הרשאה ע"י הפאסט וחתמו עצמם כל השלשה ועוד כתבו אגרת מיוחד להב"ד דק' ברעזאן וחתם אחד מהם וכתב כי חתימתו יהיה ניכר מתוך חתימתו באגרת להרב הגאון המגיד מוהרש"ק נ"י בבראד. והנה חשש כאן לשתי חששות אחד שנשלח ע"י הב"ד והשני שאין חתימת הדיינים ניכרת וחתימת השנים מהם לא ניכר לגמרי והשלישי אינו ניכר רק ע"י אגרת וע"י אגרת לא מקרי קיום כמבואר בחו"מ סימן מ"ו והנה האריך מעלתו בפלפול נחמד להתיר במקום עיגון וכתב שיש מערערין עליו. הנה אם אמנם אין דרכי להכניס עצמי במחלוקת הנה מפני תקנת עגונות לא אחשה וגם דעתי נוטה לתת הגט להאשה להתירה מכבלי עיגון: