יקרתו הגיעני היום לעת ערב ואני רבות טרדותי והיום השבתי בענין עמוק ובכ"ז חשתי ולא התמהמהתי להשיב בקצרה על דבריו מה שהקשה בהא דאיבעיא אי ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה למאי נ"מ לירשה והקשה למה לא קאמר נ"מ לכה"ג דפירש שתחילת ביאה קונה ואי אירוסין עושה שוב בתר נישואין אזלינן וכקושית הרמב"ן הובא במשנה למלך פ"ו מאישות לפענ"ד ל"ק דכיון דהש"ס מסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה א"כ שוב לא מסתבר לומר דביאה יהיו נישואין עושה אף שפירש דדעתו על תחלת ביאה דיהיה דעתו היפוך מכל אדם ויהיה ביאה גרועה כזו נשואין עושה וע"כ לא כתב הרמב"ן דביאה נישואין עושה רק לה"ס דדלא ידענו דדעתו של אדם על גמר ביאה א"כ יש לומר דתחלת ביאה קונה ועושה נישואין אבל לאחר שחידש הש"ס דדעתו על גמר ביאה אף שזה אומר שדעתו על תחלת ביאה אבל עכ"פ נישואין ודאי אינו עושה ושוב אסור כה"ג לכך א"י לקדש בביאה ושוב אין נ"מ. ובזה נראה לפענ"ד דזה הקישור בש"ס האיבעיא דביאה אירוסין עושה או נשואין למה דמסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה והיינו דבזה שוב ל"מ אף שיפרש בתחלת ביאה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ר״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.