שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קפ״א (ב׳)

הנה ע"ד שאלתו בנזיר דף מ"ד ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה ומתגלחת הנה לפי מה דאיתא ביבמות הא דתגלתת היינו מצורע דוחה ל"ת ועשה דנזיר משום דישנו בשאלה וכן מת מצוה דדוחה לטומאת כהן משום שאינו שוה בכל וא"כ לענין יין דידחה היינו כשנשבע לשתות שיבוא השבועה ויחול על נזירות לא שייך דיבא עשה דשבועה וידחה עשה ול"ת דנזיר מחמת שישנו בשאלה הא שבועה איתא נמי בשאלה וא"כ לא דחי לתגלחת דתגלתת וטומאה דדוחה העשה ול"ת דנזיר משום דעשה ול"ת שישנו בשאלה וכו'. הנה ע"ד קושייתו מיושב דברי החינוך שכתב דלכך נדר חל ע"ד מצוה ולא אמרינן דאתי עשה ולדחי ל"ת משום דנדר יש בו עשה ג"כ והקשה המשנה למלך בהגהות לחינוך דהא ביבמות דף ג' אמרו דלאו ועשה דנזיר קיל משום דישנו בשאלה וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סימן שמ"ג שהקשו לו על מ"ש בחידושיו במ"ש החינוך והקשו לי מש"ס הלז וכתב הרשב"א שם דהש"ס רק דחויי קא מדחי אבל אין הטעם בשביל זה ורק משום דגדול השלום וא"כ קושית מעלתו ל"ק. אמנם בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דל"ק דניהו דנזיר קיל משום דישנו בשאלה אבל עכ"פ הותרה לא שייך והרי יש חילוק בין דחויה להותרה וא"כ נהי דדחי אבל עכ"פ מה דהותרה ומקיים המצוה בשעה שמטמא וכמ"ש הרשב"א בח"א סימן כ"ז דמצוה יש בזה ובזה אין סברא לומר דמשום דקילא הותרה ובש"ס יבמות דבעי למילף מראשו דנזיר דעשה דחי ל"ת ועשה ואמרו דשאני נזיר דקיל והיינו ממנ"פ אם הותרה שוב אין ראיה בכ"מ דלדחי דש"ה דהותרה ואם תאמר דרק דחויה א"כ שוב שייך לומר דנזיר קיל אבל הכא יליף שפיר ק"ו דעכ"פ הותרה לא שייך בזה ודו"ק: