שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קס״ג (ב׳)

אודות אשר ביקש להזכירו מ"ש בהסכמתי אודות קבעו ולבסוף חקקו הנה לא נשאר בידי העתק אמנם בזכרוני ע"ד אשר האריך הנוב"י בתשובותיו וכבר קדמו בשו"ת מהרח"ש בהא דקיי"ל דקבעו ולבסוף חקקו כשר למקוה. וע"ז הקשו הא בב"ב דף ס"ו אמרו שאני שאובין דרבנן הרי דבדאורייתא פסול ונדחק בזה וכן הקשה בבאר יעקב מב"ק דף ס"ז גבי צנור והנה כבר כתבתי איזה ישובים והבאתי שהיא משנה מפורשת פ"ה מפרה מ"ז גבי השוקת שבסלע וכו' ואינה פוסלת את המקוה ומבואר דקבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל המקוה. ומה שתמה הנוב"י שם דהא אנן קיי"ל דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי הרי גם קבעו ולבסוף חקקו דינו כתלוש דהרי היה תלוש מקודם האיר ד' עיני ומצאתי בירושלמי פ"ט דשבת הלכה א' ובע"ז פ"ג ה"ו שם מבואר ומביא דברי רב דהמשתחוה לבית אסור דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי וע"ז מקשה הירושלמי ממשנה הלז ע"ש מ"ש בזה הנה הקשה קושיא זו ואם איתא דרק בשאיבה דרבנן מקילינן ל"ק על רב דלענין ע"ז דאורייתא מחמרינן דהוה כתלוש וע"כ דלא קיי"ל כהך דב"ב וב"ק ורק דחויי בעלמא הוה שם וע"כ דחו להך דש"ס דילן משום הירושלמי שהביא משנה מפורשת כ"ז כתבתי בתשובה באורך ורמזתי בקצרה בהגהותי על יו"ד הלכות מקוואות שם וזה איזה שבועות מצאתי בתוס' רי"ד שנדפס מחדש ובחידושיו למס' שבת דף ט"ו מביא הך דקבעו ולבסוף חקקו וכתב דדוקא בשאיבה דרבנן כמבואר בב"ב דף ס"ו הנה אם היה הנוב"י רואה זאת היה שמח שמצא תנא דס"ל כוותיה אבל באמת כל הפוסקים חולקים עליו ולהתוס' רי"ד קשיא המשנה דמס' פרה הלז ודברי הירושלמי הלז וצע"ג: