שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קנ״ט (ב׳)

מכתבו הגיעני בש"ק העבר. אמנם לאשר אני חושש שמא הוא אחד מבע"ד או קרוב ע"כ לא אשוב כמ"ש בחו"מ סימן י"ז. ולעצמי אני רושם מה שיש לעיין הנה לפענ"ד ר' משה קליגער התייאש עצמו מהחוב מהאדון וע"כ חפש עלילות ואמר כי אינו נוגע לו שר"ז גענגער ז"ל עשה כן בערמה וכשימצא מקום לתפוש יתפוש וכשנסתלקו מהשותפות וחזרו היה מוכרח להעמיד ערב שלא יתפוש ואח"כ כשתפש היה צריך הערב לשלם והוא לא נשבע שתפש בעבור דבר אחר א"כ אין לך יאוש גדול מזה דמבואר בשו"ת מהרי"ק והובא ברמ"א דמועיל יאוש בחוב ואף דזקני הח"ץ ז"ל האריך בהגהותיו שם ובתשובתיו סימן קמ"ד להשיג דל"מ יאוש בחוב הנה כבר האריך הקצות החשן ליישב ההשגות וגם אני בעצמי הארכתי בתשובה דמועיל יאוש בחוב. אמנם בנדון דידן גם הח"ץ מודה דמועיל יאוש דהרי תפש עבור חלקו ואין לך יאוש גדול מזה וכל שתפש אף שאולי הריבית יהיה מגיע לו יותר על חלקו אנן סהדי דמחל ע"ז כיון שכבר תפס וטבא בוצינא מקרא ועיין כתובות פ"ז ובתמורה דף ט' והארכתי הרבה בזה בתשובה דכל שכעת תופס בוצינא טוב לו יותר מקרא שיגדל אח"כ ואינו רק ספק מכ"ש בנדון דידן דהיה ספק גדול שלא יקחו מהארון כלום וגם שבועת שותפין צריך לשבע ר' משה ור' ישראל גענגער א"צ לשבע שלא פקדנו שגם ר' משה יודע שלא פקדו בעסק זה שהרי אז לא רצה ר' משה כלל לדעת מזה החוב כנלפענ"ד ברור: