שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קכ״ט (ב׳)

אדמהו אכנהו ולא ידעתיו אך כי על דברי תורה בא ולמען השלום אמרתי להשיב אם כי אין דרכי להשיב בחוה"מ שכן ישנו חוה"מ. והנה על דבר המעשה שהש"ץ האריך בתפלתו בנעילה חצי שעה אחר צאת הככבים ואחד צמא למים ושאל ללמדן אחד והורה לו שמותר לשתות כי כבר פנה יום אף כי לא התפלל מעריב ולא הבדיל והלמדן ג"כ שתה ואחד מהבע"ב בזה אותו בחרופין וגידופין והלמדן אינו רוצה למחול על כבודו וגם שאל היאך הדין. והנה הדין יפה אמר הלמדן ושכן מבואר במ"א סימן תרכ"ד וראיתי במה"ש שם שהקשה דהמ"א בעצמו בסימן תצ"ב מסתפק אם מותר לאכול חמץ אף שלא הבדיל ויפה כתב לחלק דאכילה אסור קודם הבדלה אבל שתית מים מותר. ולפענ"ד יש לישב בפשיטות דיוה"כ דהתענה כל היום דיש לחוש לסכנה בודאי מותר עכ"פ הלמדן יפה אמר ויפה הורה. אמנם זה הבעה"ב שחירף וגידף יש לדונו לכף זכות שלפי שהיה נראה בעיניו כאיסור גדול כ"ז שלא התפלל מעריב ולא הבדיל ולא ידע דברי המג"א חשוב אצלו כאיסור גמור וגם עכ"פ הם מדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וגם יש לחוש אם יראו שמותר לשתות קודם הבדלה לאחר יציאת הככבים שמא יתירו אף שלא יהי' צאה"כ. וע"כ יש להבעה"ב הנ"ל לפייס את הלמדן הנ"ל והלמדן יקבל הפיוס כי לפי מה שחשב הבעה"ב הוא דבר זר ולאו כולי עלמא דינא גמירי: