שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן א׳ (ב׳)

מכתבו הגיעני תמול לעת ערב ומאד תמהני על מעלתו למה יכתוב בימים האלו אשר הם ימי רצון ותחנונים והימים האלה יחשוב האדם עם קונהו ובפרט כי כבר השבתי שאין דעתי מסכמת למה יטריח. אמנם יען כי דפק על פתחי תשובה אמרתי להשיבו בקצרה. הנה מה שהאריך במ"ש הרמב"ם ששמע ונתפייס ובש"ס אמרו ראה ונתפייס והאריך בזה לפענ"ד נראה ענין חדש דהנה הה"מ בפ"ז מאישות כתב דרבינו לא חילק רק בראה ונתפייס לענין כתובה כתב בפכ"ה ודבריו סתומים וחתומים ועיין לח"מ מ"ש בזה ובב"ש הבין מהה"מ דהקידושין מתבטלין אף במום שבגלוי ורק לענין כתובה אמרינן דראה ונתפייס ודבריו תמוהין דאיך אפשר דגט דאיסורא הוא ניקל טפי מבממון והתימה על הב"ש שלא הביא דברי הכ"מ שחולק על הה"מ וגם תימה על הכ"מ שבבדק הבית חזר וכתב כדברי הה"מ ותמה על הטור והב"ש הביא דברי הה"מ ודברי הבדק הבית אבל הבין דברי הבדק הבית דלענין קידושין מחמרינן טפי והוא תמוה דהרי לעיל מיניה הביא דברי הה"מ להיפוך וגם לא הזכיר כלל דברי הכ"מ הנ"ל. אך מה שנראה לפענ"ד בדעת הרמב"ם דהרמב"ם ס"ל כדעת המרדכי והג"א שהביאו בשם הר"י דס"ל דבאירוסין ל"ש שראה ונתפייס דאין דרך לראות באירוסין ואף במומין שבגלוי יכול לטעון שלא ראה אותה ע"ש ולכך באישות פ"ז לא חילק דשם מדבר מקידושין בלבד ולכך אף במומין שבגלוי יכול לטעון אבל בפכ"ה שמדבר בכנוסה שהרי מדבר מכתובה וארוסה אין לה כתובה אם לא כתב לה לשיטת הרמב"ם ועיין סימן נ"ד לכך כתב שם החילוק שבין גלוי לסתר וז"ב: