נסתפקתי באחד שמכר לחבירו פירות דקל רק שהי' בריחוק מקום עד"מ שמכר לו בלבוב פירות שדהו שיש לו בעיר אחרת אבל לא ידע אז אם נגמרו פירותיו או לא ואח"כ נמצא שאז לא נגמר עדן הפרות עד"מ שלא ידע אם חנטו הפירות דמבואר בסי' ר"ט ס"ד דחנטו הפירות מקרי דבר שבא לעולם ואח"כ נודע שלא חנטו הפירות אז אם חל ולכאורה מצד הסברא היה נראה דלא קנה כיון דנתגלה למפרע שלא הי' בעולם שוב הו"ל דבר שלא בא לעולם דלא קנה. אמנם נראה דקנה דכל הטעם דלא קנה בדבר שלבל"ע הוא משום דלא גמר בדעתו להקנות ומה"ט בבנו גמר ומקני דהיינו לדבר שלא בא לעולם וה"ה בדבר שלב"ל דקנה מטעם דדעתו קרובה אצל בנו ועיין בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' קל"ז ובגליון הש"ע סי' ר"י כתבתי ליישב קושית השעה"מ פכ"ב מהלכות מכירה היו"ד ע"ש עכ"פ הסברא דדבר שלבל"ע הוא משום דלא גמר להקנות ולפ"ז כל שעכ"פ היה לו ספק אם אולי כבר הוא בעולם והיה גומר ומקנה שוב הו"ל גמר ומקנה וזה רצה לקנות ושפיר קונה אף דהוה דבר שלבל"ע וז"ב לפענ"ד. וכאשר שוטטו עיני בזה נזכרתי מדברי הרמב"ם פ"ז מהלכות אישות הלכה ט"ו האומר ליבמה הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ לך יבמך הרי זו מקודשת הואיל ואילו קדשה עתה הי' קידושין תופסין בה מספק וכתב הכ"מ דיש לומר דהוה מקודשת גמורה היא מטעם כיון דעכשיו נמי תפסי בה קידושין מספק לא הוה דבר שלבל"ע וכיון דחשיב דבר שבא לעולם כשהוא מקדשה עכשיו שיחולו הקידושין לאחר שיחלוץ לה יבמה ש"ד הנה הכ"מ כתב והאיר עינינו דכל דכעת היא ג"כ מקודשת מספק אף שבאמת אמר בהדיא לאחר שיחלוץ לה יבמה דהוה דבר שלבל"ע בודאי מכל מקום מקודשת ומכ"ש בכה"ג שהספק הוא שמא כבר נגמר ובא לעולם דפשיטא דקנה ומטעם שכתבתי. ומצאתי במהרי"ט בחידושיו על הרי"ף לקידושין בפ"ג שכתב על דברת הכ"מ שהם תמוהין מאד דאיך שייך ספק דאם נימא דלא חלו קידושין כשהיא יבמה הו"ל דבר שלבל"ע ממש וקמי שמיא גליא ואת"ל שחלו הקידושין מכ"ש לאחר שתחלוץ דמועיל הקידושין לא מצד שבספיקו וא"כ אינו מהראוי שיועיל דשמא באמת אינה מקודשת עכשיו והו"ל דבר שלבל"ע. ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת הכ"מ כיון דעכ"פ לא שייך לומר דלא קדש כלל ולא גמרו לקדש כלל דהא אפשר שגם עכשיו מקודשת היא וא"כ עכ"פ ע"כ נכנס בכלל הספק דשמא יהי' הקידושין גם עכשיו וא"כ שוב גמר לקדש אף שהיא דבר שלבל"ע. אמנם אחר העיון יש לדחות דשם לא רצה לקדש רק לאחר שיחלוץ לה יבמה וא"כ שפיר הו"ל דבר שלבל"ע לגמרי ולא גמר לקדש כלל ואדרבא מדלא קידשה מעכשיו רק לאחר שיחלוץ לה יבמה א"כ לא גמר לקדשה בלב שלם ולא קדש כלל ודברי המהרי"ט נכונים. אמנם נראה דדברי הכ"מ נכונים דהרי אמרו בקידושין דף ס"ב דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ולא מקרי דבר שלבל"ע א"כ יש לומר דכל שבידו לעשות עכ"פ ספק קידושין כעת יכול לקדשה לאחר שיחלוץ דעכ"פ בידו לעשות עכ"פ ספק קידושין יש לו חלות במקצת ולפ"ז בנ"ד דאין בידו לעשות שיחנט אינו שייך לדברי הכ"מ ומיהו מטעם שכתבתי יש לומר דקנה דעכ"פ גמר להקנות דהא משכחת לה שיהיה כבר נגמר א"כ חזינן דרצה להקנות עכ"פ מספק וכמ"ש ודו"ק היטב. אברא לפמ"ש בכונת הכ"מ כל פירות דקל לקני הואיל ובידו להקנות דקל לפירותיו ואולי לא שייך בזה הואיל דיש לומר דלא רצה להקנות לו הדקל לפירותיו רק באותו דבר שהקנה לו אם יכול להקנות לו אותו דבר בעצמו באופן שמועיל עכ"פ מספק אז מועיל ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן צ״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
