מעשה אירע בשנת תרי"ז שבא חילק יר"ה פה לבוב והשר שלח לכל מי שנתן המאגיסטראט רשיון למכור י"ש שיתנו יי"ש לחיל המלך ורצו היהודים ליתן דמים בעד זה ולא רצו לקבל רק י"ש. ונשאלתי כדת מה לעשות. ואמרתי דיש לדמות למה דאמרו בע"ז דף ע"א מותר לאדם לומר לנכרי צא והפס עלי מנת המלך ומסיק שם דעול תחתי לעוצר אסור אבל מלטני מהעוצר מותר ושיטת רש"י שם דוקא כשיוכל לסלק במעות ושיטת התוס' דאף כשאינו יכול לסלק במעות כל שאינו אומר לו בפירוש שיפרע יי"נ רק שיסלק במאי שיאכל שרי עיי"ש ובטוש"ע יו"ד סי' קל"ב ובחידושי הריטב"א א"כ גם כאן יכול לומר לגוי צא והפס עלי מנת המלך ולא יאמר לו בפירוש שיתן י"ש וכאן עדיף טפי שאין החוב ברור כל כך רק שהוא צוה עליו ליתן וז"ב ופשוט:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן צ״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.