והנה בעש"ק פ' וישלח הגיעני תשובה מהשואל הנ"ל ושם רצה לדחות מ"ש לו בתשובה הנ"ל התירוץ הא' דמיירי בשוק ולא שייך משיכה וע"ז כתב דמי לא משכחת שמכר לו סמוך לסמטא וגם דלמא מכר לו בהגבהה והגבהה קונה בכל מקום ובנכרי דמשיכה קונה ה"ה בהגבהה כמ"ש בט"ז סי' ש"ך דלמ"ד דנכרי במשיכה קונה ה"ה באגב דהוא קנין עדיף וא"כ ה"ה בהגבהה דעדיף ממשיכה כמ"ש התוס' בב"ב דף פ"ו ד"ה אבל ולק"מ דכיון דהוא מומר לתיאבון דבזה שייך כיון דמשכח היתירא לא שביק היתירא ואכיל איסורא וכאן לא שייך זאת דכיון דמוכר בשוק ויצטרך לילך לסימטא או לקנות בהגבהה וקשה עליו להגביה פשיטא דלא תלינן בזה. ובאמת יש להמתיק עוד טפי דכאן עדיף משם דבחמצן של עוברי עבירה אמרו דעובר עבירה בעצמו ועשה כל טצדקי אבל כאן צריך הגוי ללכת לסימטא או להגביה זה ודאי אינו ביד ישראל וכולי האי לא טרח להגיד להנכרי שיגביה או ילך לסימטא וזה ודאי לא טרח וגם מ"ש על התירוץ השני דמאן יימר דבזרא דע"ז יהיה דינו כלהכעיס ולק"מ דניהו דאין דינו כלהכעיס אבל עכ"פ בזה לא שייך דעושה לתיאבון דהא הוא הולך ליריד למכור ופשיטא דעכ"פ לא הוה מומר לתיאבון דאמרינן דלא שביק היתירא והרי הוא טורח והולך ליריד למכור ע"ז ומקיים ע"ז בידים דעכ"פ נהנה מע"ז ודמי' אסורים ועובר על לא ידבק בידך מאומה מן החרם ואיך אפשר דזה מקרי לתיאבון. והנה באו"ח סי' ת"נ ס"א מבואר ישראל שלוה ככר מחבירו קודם הפסח צריך לפורעו אחר הפסח וכתבו הפוסקים דנלמד ממה דאמרו דבי ר' ינאי יזפו פירות שביעית ופרעו בשמינית ועיין ח"י שתמה דלמה נקט דוקא אחר הפסח הא אפילו בפסח נמי ע"ש ולפענ"ד יש לומר דלפי מה דמסיק ברא"ש דע"ז דמכל מקום כל דהחליף הוא בעצמו אסור בהנאה לו ע"ש א"כ לכך נקט אחר הפסח דאז לא שייך קנסא כלל ודו"ק. אך מה שאני תמה דאף אם נימא דפירות שביעית אסור היינו כיון דבשעה דיזפי הי' פירות שביעית ונאסרו אבל בפסח דהלואה היה בשעת היתר ואח"כ הגיע זמן פסח דנאסר א"כ כל שלוה בהיתר למה לא יצטרך לפרע בזמן היתר וז"ב. והנה הכה"ג הביא דיש מקומות שנהגו איסור לכתחלה לפני הפסח ולפרוע לאחר הפסח והח"י הבין דקאי על ככרות בככרות ומטעם ריבית נגעו בה והשיג עליו דבדבר מועט ליכא משום רבית כמבואר בי"ד סי' קס"ב ס"א וכ"כ הפר"ח ולפענ"ד הוא מיירי בככרות הרבה ודינא קמשתעי דלפי מה דנתבאר בסימן קס"ב דבעי שיהי' לו סאה אחת עכ"פ ואף שאין לו כל שמצוי בשוק מותר וא"כ כאן דחמץ אינו בידו ולא רשאי לקנות שוב אסור משום רבית ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן צ״ה (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
