שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן צ״ה (ב׳)

נסתפקתי בהא דקי"ל דסאה בסאה אסור להלות כי אם ביש לו והטעם דאנו רואין הסאה שלו כאילו נחלטה ביד המלוה ולפ"ז לכאורה לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יהיה מותר אף באין לו דהוה כאילו הקנה לו אותה סאה שיבא לידו בשביל זה וכאילו הוקרו ברשותו. וכאשר השקפתי בזה ראיתי דאי אפשר לומר כן דהרי רב ור' חייא ס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ היאך אמרו בב"מ דף מ"ד גבי רב דאוזיף דינר מברתא דר"ח וא"ל ר"ח זיל שלים טבין ותקילין ופריך הש"ס דהו"ל סאה בסאה ומשני דרב דינרי הו"ל וקשה דתיפוק ליה דלרב ור"ח לא שייך לאסור הלואת סאה בסאה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. אמנם אחר העיון יש לדחות דבאמת המטבע אין מקום לקנות כמבואר בחו"מ סי' ר"ג וכל שאין בעין אין מקום לקנות כ"א ע"י אודייתא ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ט"ז ולפ"ז לפמ"ש הט"ז סי' קס"ט ס"ק י"ד דאודייתא ל"מ לענין איסור רבית דהודאת שקר ל"מ רק לענין ממון ולא להפקיע איסור א"כ שוב ל"מ להפקיע האיסור במטבע. אמנם אחר העיון עדיין ראיה דהרי הש"ס דייק שם דר"ח ס"ל דדהבא טבעא הוה דאי אמרת פרי הו"ל סאה בסאה ולפ"ז אם נימא דדהבא מקרי פרי שוב נקנה בחליפין וא"כ יש מקום להקנותו בחליפין ושוב א"צ לקנין אודייתא. עוד יש ראיה לפענ"ד מהא דאמרו בע"ז דף ס"ב דבי רבי ינאי יזפי פירות שביעית מעניי' בשביעית ופרעו להו בשמינית אתו א"ל לר"נ א"ל יאות הן עבדין וכתבו התוס' בד"ה יאות דמטעם רבית לא מתסר דהני דבי רבי ינאי היה להם תבואה וסאה בסאה מותר ביש לו וקשה מה קושיא הא דבי ר' ינאי מסתמא כרבי ינאי ס"ל ורבי ינאי ס"ל ביבמות דף צ"ג דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ לא שייך סאה בסאה וע"כ דאף בזה ל"מ וזו ראיה נפלאה. והטעם נראה לי ברור דהא באמת אף לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כל זמן שלא באו לעולם יכול לחזור בו וא"כ שוב הו"ל רבית דהא יכול לחזור בו ולא נקנה רק לאחר שבא לעולם ואף דדעת הרשב"א באמר מעכשיו ולכשיהיו בעולם דמועיל דלא יוכל לחזור מכל מקום כל זמן שלא באו לעולם לא נקנה רק לכשיבא נקנה למפרע וא"כ כל דאין נחלט להמלוה בעת ההלואה אסור ללות וז"ב: