אמנם בדף קט"ו ע"א מביא השיטה דברי הרמ"ה שכתב דהא דאוקמא עולא דנטלו המוכסין חמורו וכו' מפני שהבעלים מתיאשים אוקמא עולא בידוע דנתייאש ודברי הכל אבל בסתם לא וקי"ל כוותיה ולא תימא הני מילי לענין טומאה אבל לענין דינא לא כדמברר ממתניתין דהמכיר כליו וספריו ביד אחר ע"ש הנה ביאר בעצמו דאין לחלק בין טומאה לענין דינא כדמברר במשנה דהמכיר כליו וספריו רק דבדכ"מ קיי"ל דבסתם הוה יאוש ושינוי רשות וקני אם כן לא קי"ל כהך משנה של המכיר כליו וספריו ביד אחר ואותה משנה מחלק בין טומאה לענין דינא אבל אנן לא קי"ל כן וכן הביא לעיל מיניה בשם הרמ"ה דקי"ל כעולא והביא כמה מקומות דאמרינן גזילה יאוש בעלים ושם לא אמר רק בידוע שגזל או גנב אבל אנן קי"ל כעולא אף בסתם גזילה וגניבה הוה יאוש אף לענין דינא ובאמת עולא בעצמו יוכל להיות דלא אמר רק לענין טומאה כדכתב שם לעיל מיניה דבידוע דנתייאש קני לד"ה ופירש הרמ"ה לענין טומאה והיינו לעולא לא שמעינן רק לענין טומאה אבל אנן קי"ל גם לענין דינא דסתם גזילה הוי יאוש. ובאמת גוף דברי הרמ"ה צריכין ביאור במה שכתב דדוקא לענין טומאה בסתם הוה יאוש ולא לענין דינא דמה טעם יש בדבר ולפענ"ד נראה דהנה סתם גניבה אוש בעלים אין הדבר ברור והוה כמו ספק ואם כן דוקא לענין טומאה סמכינן אסתם אבל לענין דינא שזה יש לו חזקה קמייתא שהיה שלו לא אמרינן שיהיה יאוש קונה בסתם ולכך לא מועיל אף עם שינוי רשות דכל דאינו ברור דנתייאש שוב לא מועיל שינוי רשות להוציא מחזקת בעלים הראשונים ודוקא לענין טומאה סמכינן אסתם אבל לא לענין דינא ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ב׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.