שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן צ״ד (ב׳)

ובזה מובן היטב המחלוקת דתלי הש"ס פלוגתא דר"מ ור"י בפלוגתא דאביי ורבא דלאביי אף שאינו רשע דחמס פסול משום קולא לחומרא ולרבא לא פסול אבל עיקר הפסול בשביל שחשוד לאותו דבר וז"ב ועיין קצה"ח סי' נ"ב משם מבואר ג"כ דהפסול הוא בשביל שהוא חשוד לאותו דבר. ואם חומה היא נבאר בזה מחלוקת ר"ה ור"ח דפליגי בתרי ותרי דהכחישו עצמם דר"ה ס"ל כל אחת באה בפני עצמה ומעידה ור"ח ס"ל בהדי סהדי שקרי למה לי והיינו דר"ח ס"ל דהם חשודים מספק דלא ידענו מאן נינהו החשוד ור"ה ס"ל דלא נקרא חשוד דאוקמא כל אחת בחזקת כשרות ובזה נראה לפענ"ד לפשוט הספק שנסתפק התומים בסי' ל"א ס"ק ג' אם רוצים העדים להעיד על אדם אחד שהוא פסול אי נאמנים לר"ה דהא כל הטעם דכל אחת מעידה משום דהוא בחזקת כשרות א"כ עכ"פ ספק הוא ואיך יוציאו מספק אותו האיש הכשרות ורצה לדייק מדברי התוס' בכתובות דף כ"ב דדוקא לר"ח לא יוכלו למפסל אבל לר"ה לא וע"ז כתב דאכתי קשה מנ"ל להתוס' כן והניח בספק ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עד זומם דלאו רשע דחמס הוא ולאו רשע דעבירה שיש בה מלקות היא רק חשוד לבד ולפ"ז לר"ה דלכל עדות אחר מחזיקין להו בחזקת כשרות שוב אינם חשודים להעיד שקר ומדוע יפסלו אף אם ספק שמא עברו כל שאינו חשוד לזה לא נפסל ושוב יוכל לפסול אז מחזקת כשרות אבל לר"ח דס"ל דהם בחזקת סהדי שקרי מקרי כל אחת חשודים מספק ואינם נאמנים להוציא האדם מחזקת כשרות ואני תמה על התומים דאיך עלה על דעתו שלא יהי' נאמנים להוציא האדם מחזקת כשרותו הא הם נאמנים להוציא ממון וחזקת ממון לא אלים טובא יותר מחזקת כשרות אבל לפמ"ש הדבר נכון בטעמו וז"ב כשמש ובזה יש ליישב קושית התוס' דהב"ח והט"ז סי' ל"ד הקשו מ"ש בתרי ותרי דהעידו באדם אחד שהוא פסול ותרי מכחישים דפסול מספק ואילו בתרי ותרי מוקמינן כל אחת בחזקת כשרות ולפמ"ש לק"מ דשם כל שיש שמעידים המעידים בפסול נפסל מספק אבל בתרי ותרי לא אתרע חזקת כשרות דמכל מקום אינם פסולין לעדות כל שאינם חשודים בבירור וז"ב כשמש. ובזה נלפענ"ד במה שנסתפק הש"ך בסי' ל"א בשם חכמי בריסק אי בחד וחד נפסלו להעיד ביחד ולפמ"ש בודאי כשרין דבאמת כל הטעם דפסולים להעיד הוא משום דיש כאן בודאי כת אחת דפסולים וחשודים להעיד שקר אבל בחד בחד דלא נעשה חשוד עפ"י עד אחד רק בעי שני עדים וא"כ מה"ת מפסלו להעיד. ובזה יש לומר הא דמביא הש"ך ראיה מדברי הר"ן גבי תרווייהו באשת איש קא מסהדי דהר"ן כתב דפסולים אף לר"ה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בעדות אשת איש אם מזימין אותם אי אפשר לקיים כאשר זמם והו"ל כעדות בן גרושה ובן חלוצה דמקיימין במלקות וכיון שלוקין שוב נפסלו משום רשע דעבירה שיש בה מלקות ושפיר נפסלו אף בחד וחד ודו"ק היטב ואף דבעד אחד לא שייך הזמה מכל מקום לוקה בדבר שנאמן דעכ"פ תרווייהו באשת איש קא מסהדי וז"ב ודו"ק. ועיין נוב"י חלק אהע"ז סי' ע"ב. ובזה מיושב מה דהקשה בשו"ת בית יעקב סי' קפ"ד ובתומים סי' ל"א ס"ק א' בהא דאחד אומר שגבוה ד' מרדעות ואחד אומר שלשה מרדעות דעדותן בטלה ומצטרפין לעדות אחרת מאי לאו לממון וקשה הא שם לא הי' הפסול משנים רק מאחד ושפיר מצטרפין והיא תימה רבתי דנעלם מהם הש"ס במקומו ולפמ"ש אתי שפיר דשם בעדות החדש דודאי לא שייך ממון רק מלקות דהוה כמו בן גרושה ובן חלוצה דלא שייך כאשר זמם וא"כ הו"ל רשע דעבירה של מלקות ושוב נפסלו אף בחד ובזה יש ליישב דברי רש"י שם ולהצילו מקושית התוס' ואכ"מ להאריך ועכ"פ נתברר בו ענין נחמד ונעים ודו"ק: