שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן צ״ד

ענין פסול עד זומם מפני מה הוא. נתתי לבי לעיין מפני מה פסול עד זומם לעדות ולשבועה והנה הרמב"ם פ"ו מהלכות עדות ה"ב כתב איזה הוא רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליו מלקות והנה בלאו שאין בו מעשה דלא לקי לא נפסל כמ"ש בתומים ריש סי' ל"ד ולפ"ז לאו דלא תענה הו"ל לאו שאין בו מלקות כדאמרו דיש מכות אמנם בה"ד שם מנה רבינו רשע דחמס דפסול דהיינו גנב וגזלן וכתב וכן עד זומם שאעפ"י שהוזם בעדות ממון ושילם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות. והנה ביאור דברי רבינו דבעדות שיש בו מלקות נפסל משום דעבר על לאו שיש בו מיתה ומלקות אבל בממון דגלי קרא דממונא משלם מלקי לא לקי א"כ ה"א דכל דשלמו שוב אינם רשעי' ואפ"ה מפסלי כנלפענ"ד בכוונת הרמב"ם בזה ועיין כ"מ דלא כתב כן ולפענ"ד מ"ש נכון. אבל אכתי קשה שלא נתברר הטע' למה באמת יהי' נפסל ועיינתי בש"ס סנהדרין דף כ"ז והנה נחלקו שם ר"מ ור"י דר"מ ס"ל דעד זומם נפסל לכל התורה ור"י ס"ל דה"מ בד"נ אבל בד"מ לא. ולכאורה רציתי לומר דזה טעמא של ר"י דבד"נ דחייב מיתה הו"ל רשע דעבירה שיש בה מיתה אבל בד"מ דאין בו רק ממון לא נפסל אמנם הש"ס שם תלי לה בפלוגתא דאביי ורבא אי בעי רשע דחמס והנה מהש"ס שם הוכחתי דיש פסול אחר דמה שהוא רע לשמים ורע לבריות אף שאינו חייב מלקות ולא רשע דחמס אפ"ה פסול ולכך ס"ל דעד זומם פסול דהוה רע לשמים דעכ"פ העיד שקר ועבר על לאו אף דלא לקי וגם רע לבריות שהפסיד ממון בעדותו וזה לא נתבאר כלל ברמב"ם דהוא דבר חדש דעד זומם מפסיל משום דהוה רע לשמים ולבריות. ובאמת אכתי צריך ביאור דלמה יפסל הא לא כתיב רק אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ומנ"ל רע לשמים ולבריות אף דלא מקרי רשע. אך נראה דהרי דהנה העיקר לפענ"ד דהפסול הוא בשביל שחשוד לאותו דבר אינו דנו ומעידו וכאן הוא חשוד להעיד שקר ולכך פסול. ובזה רציתי לומר דר"מ לשיטתו דס"ל דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אבל אנן קי"ל כרשב"ג דכשר להעיד בשל חברו כמבואר ביומא דף ע"ח ולכך בעי לריה"ג דיהי' חשוד לדבר חמור דחשוד על הקל. אך אכתי קשה דמכל מקום חשוד מעיד בשל אחר אך אחר העיון נראה לפענ"ד דהדבר נכון דבשלמא בחשוד בדבר לטובתו ולתוענתו א"כ שייך שפיר לומר דבשל אחרים אינו חשוד אבל כאן ממנ"פ אם אתה חושדו שקבל שכר ולכך העיד שקר א"כ תמיד ישקר ויקבל שכר ואם אתה חושדו שהעיד בחנם שקר מכ"ש דפסול בכל עדות ול"ש חשוד בשל עצמו וז"ב ועיין ש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק ח"י ודבריו צ"ל דקאי על דבר שנקרא חשוד בשביל הנאתו רק שהוה רשע אבל בדבר שאינו נקרא רשע ע"כ הפסול בשביל שהוא חשוד לאותו דבר ובזה ל"ש דמעיד בשל אחר דגם כעת העיד לאדם אחר בשקר וז"ב מאוד: