היום היה אצלי הרב הגדול מו"ה אלכסנדר היילפרין נ"י אבד"ק גאליגיא עם בנו החתן החריף מו"ה חיים יונה נ"י ואמר בטעם דעבדים שעבודא לאו דאורייתא אף דחשיבי כקרקע משום דכמו במטלטלין אמרינן שיעבודא לאו דאורייתא דלא סמך דעתו שיוכל להבריחם מכ"ש עבדים דאמרו בדף ק' דעבדים אין מכריזין עליה' שמא ישמעו ויברחו ממילא לא סמך דעתו עליהם ולכך שעבודא לאו דאורייתא ולכאורה הוטב בעיני מאד אבל אחר העיון אי אפשר לומר כן דאם כן לא יקנו כלל עבד דיוכל לברוח אבל באמת אי אפשר לברוח דמלבד דצריך גט שחרור וגם יוכל לרדוף אחריו ובכל מקום שהוא הרי הוא עבד והתורה אמרה לא תסגיר עבד אל אדוניו ומוקי לה בשברח מח"ל לא"י אבל עכ"פ אי לאו קרא היו מחזירין אותו ולא שייך שמא יברח ושם הוא מטעם דאטרוחי בי דינא בכדי לא טרחינן דעכ"פ בשעת מעשה יברחו ואף שירדוף אחריו עכ"פ הכרזה היה טרחא שלא לצורך וז"פ וברור:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.