שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן פ״ו (ב׳)

והנה בשנת תרכ"ד ב' שמות ח"י טבת הי' שאלה יתרת מקמא וסירכא מינה ובה והכשרתי ואף דהתב"ש כתב בסי' ל"ז ס"ה דבועה על יתרת בדרי דאונא דטריפה כיון דרבא סבר להטריף חשוב ריעותא. אמנם באמת הלב"ש חולק עליו והביא ראיה מחסרון בפנים דל"מ ריעותא ואף דבמ"ע כללי תר"ל אות ג' מבואר כהתב"ש הנה לפענ"ד נראה דאף אם נימא דחסרון בפנים הוה ריעותא וכמ"ש בתב"ש סי' ל"ו ס"ק מ"ה מכל מקום זה דוקא שם דאף דאנן מכשירין אבל ריעותא מיהא הוה דהרי חסר לפנינו רק דלא חשיב חסרון בפנים וא"כ מידי ריעותא לא נפיק אבל כאן יתרת מקמא דלמאן דמכשיר הוא משום דקים להו לחז"ל שכן נמצא בבהמות וכמ"ש הש"ך סי' י"ז וכל הני חווי ברייתא הכי אית להו א"כ למאן דמכשיר אין כאן ריעותא כלל וא"כ לא שייך תר"ל כנלפענ"ד ועכ"פ ביתרת בדרי נראה לפע"ד ברור דבזה בודאי לא חשיב תר"ל וכמ"ש וצ"ע בכ"ז מיהו בעובדא דידי לא הוה ריעותא דסרכא מינה ובה לא מקרי ריעותא: