שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ע״ט (ב׳)

תשובה זו השאלה היא מ"ק מאגריב והדיין ר' משה יעקב בא אלי ושאל אותי היאך הדין. ואמרתי לפענ"ד הדין עם ר' משה אלעזר הבא מכח שמעון דהנה אם לא היה מביא רמ"א ע"א שמעיד שהיה לו דין עם ראובן אנן טענינן ללוקחי שמעון מה ששתק היה בשביל שהיה שמעון ע"ה ולא ידע דזה אין לו חזקה דבשביל שראובן עשה החלון בשעה שהיה מצר שמעון פנוי ולא אכפת לו ואף דהנתיבות כתב דבחלון קבוע גם הרא"ש מודה מכל מקום אטו מאן דלא ידע לזה לא גברא הוא וגדולה מזו מצינו בתוס' ב"מ דף ט"ז דכל שיש מ"ד דס"ל מתנה יכול לומר טעיתי וסברתי כזה וא"כ ניהו ששמעון בעצמו אם לא היה טוען שטעה לא טענינן ליה אבל בשביל לוקחי שמעון אנן טענינן ליה כן וא"כ שוב אין לו חזקה ואף שרמ"א הנ"ל הרחיק ד' אמות יכול לומר לא הייתי יודע הדין אבל אילו היית יודע הדין לא הייתי מוחל וא"כ הוה חזקה בטעות וא"כ אף שכעת הביא ע"א שתבע שמעון לראובן בדין מכל מקום יוכל לומר דלמא באמת היה הדין עם שמעון ומה שלא סתם החלון אולי היה ראובן מסרב לשמוע הפס"ד של הרב ולא נתפשר עמו ובא בהמשך הזמן עד שמתו וא"ל דהא גם מראובן יש לוקחים וא"כ טענינן להלוקחים של ראובן שאולי נתפשר כמו שטוענין בעד לוקחי שמעון וכעין מ"ש הפוסקים דיתומים מיתומים טענינן לזו כמו לזו ועיין בסי' ק"ח ובמלמ"ל פ"ו מערכין לענין הקדש מהקדש מכל מקום נראה לפענ"ד דכיון דזה מביא עד אחד שתבע אותו לדין והרב פסק שהדין עם שמעון וא"כ אף שלא נאמין לע"א מכל מקום עכשיו יותר מסתבר למטען בשביל לוקחי שמעון ממה שנטעון ליורשי ולוקחי ראובן משום ששמעון עכ"פ יש ע"א וטענתו יותר טובה וטענינן דלמא ראובן סירב לקיים הפסק ונמשך הדבר ולא נתפשר ומה גם שאם היה נתפשר היה לו לשמור הכתב ואף שלאחר ג' שנים לא מזדהר בשטר מכל מקום כיון שכבר היה להם ד"ת והיה לו פסק מהרב היה לו לזהר בשטרו וגם עכ"פ טענת לוקחי שמעון יותר טובה כנלפענ"ד בלי עיון בספר: