שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ע״ט

ראובן היה לו בית אצל בית שמעון רק הבית של ראובן היתה נמשך באורך לסמטא יותר מהבית של שמעון כי שמעון לא היה לו ממה לבנות באורך בשוה עם בית של ראובן וקצר בנינו אך שהקרקע היתה שלו ונמשך בשוה עם אורך בית ראובן רק שנשארת בלי בנין וזה שלשים וחמש שנים נשרף בית של ראובן ובנה ביתו מחדש ועשה בית בתוך אורך ביתו ופתח חלון גדול לתוך גבול שמעון לאותה קרקע שעמדה ריקנית וראובן דר בזה הבית לערך עשרים שנים ומת והניח הבית לשני בניו ודרו היורשים בהבית הנ"ל חמשה עשר שנים ומת אח אחד והניח יורשים אח"כ עמד אח היורש עם יורשי אחיו ומכרו זה הבית לאיש ושמו אפרים שמואל ונמצא זה חלון עומד שם שלשים וחמש שנים ושמעון דר ג"כ בבית שלו כמה שנים ומת ומכרו היורשים לאיש ר' צבי ור' צבי הנ"ל דר שם לערך עשרה שנים ומכר לבנו ר' משה אלעזר וזה ב' שנים עמד ר' משה אלעזר הנ"ל והאריך בנינו בשוה עם אורך הבית של ר' אפרים שמואל הנ"ל והניח נגד החלון שיעור הרחקה כד"ת. ועתה עמד עם ר' אפרים לדין ורוצה לסתום החלון הנ"ל ואמר שעשה שלא כדין ראובן הנ"ל שמת זה ט"ו שנים והביא עדים ואמרו שמקודם שריפה לא היתה שם חלון ועוד עד אחד אומר שבעת שעשה ראובן הנ"ל החלון צווח שמעון ועמדו לדין ופסק הרב שאסור לו לעשות חלון אך אפשר שהתפשרו אח"כ הצדדין או שנתנו לו מעות או שמחל שמעון לראובן ואפרים שמואל הנ"ל טוען שלקח מהיורשים ומוטל על הב"ד לטעון בעד היורשים שמסתמא לא עשה בגזל והתפשר עם שמעון. ע"כ תורף השאלה: