שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ע״ח (ב׳)

מכתבו הגיעני ואני בקרית חוצות מחוסר ספרים וגם הגיעו הימים אשר יחשוב האדם עם קונהו ומעלתו שואל דבר חמור בנידון שאלתו אשה אחת סמוך לזקנה חדל ממנה אורח זה חמש שנים וזה שלשה שנים בכל עת שבודקת עצמה מוצאת מראה אדומה ואינה יכולה לטהר עצמה והנה מאד תמהני שלא הודיע מעלתו אם יש לה ווסת קבוע ומה מרגשת בעת ווסתה ואם יש לה איזה כאב בעת שמגיע זמן ווסתה ובאמת לא ידעתי מה שרצה מעלתו להתיר ע"י בדיקת שפופרת מלבד שהרמב"ן אוסר בפירוש וגם בדיקת השפופרת קשה מאד וגם ברואה דם מחמת תשמיש לא התירו ע"י שפופרת לבעלה הראשון ואף להמקילים הוא לפי שרואה דם מחמת תשמיש אינו רק מדרבנן דהו"ל כווסת שאינו קבוע ואף שכאן ג"כ רואה שלא בהרגשה יש לחוש אולי הרגשת עד הוא וגם אם תמיד ראתה כן והרי בשעת ווסת בוודאי צריכה להרגיש. אמנם מלבד כל אלה מה ענין גילדיני אדר לזה הא הגילדני אדר הוא בבית הרעי ומה ענינו לבדיקת השפופרת. דרך כלל לפענ"ד צריך מעלתו לשאול ולחקור אם היה לה ווסת ומה היה באותן הימים של הווסת ואם באותן הימים שאינו זמן ווסת ראתה דם והיא משונה מדם שרואית בזמן הווסת ותסע לעיר גדולה ל"ק קראקא או לטארני במקום שיש שם רופאים גדולים יהודים ומילדת יהודית מומחית ואז אם יאמר שהיא מחולי גילדני אדר אז נחכם לה ומ"ש מעלתו דהרי הגילדני אדר אינה מוציאה דם תמיד שיש שקורין בלינדע. הנה זה אינו נקרא גילדיני אדר. ואם כוונתו שיש שנסתמין מלאחרי' וראתה מלפניה. הנה זה צריך חקירת הרופא היהודי. ומ"ש שהבעל רוצה לגרשה הנה הבעל חייב ברפואתה ואינו יכול לגרשה ונסתחפה שדהו ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק סי' סמך ובס"ס מ"ו: