שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ע״ד (ב׳)

אחר שנים רבות ר"ח אדר ב' שנת תרי"ג עש"ק פ' פקודי מצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' ר"ה שהאריך בשליח שהביא גט והי' ספק פסול לעדות האם ינתן גט זה או לא והאריך שם לבאר מה ספק פסול לעדות אם ששנים העידו שעבר עבירה פלונית ובאו שנים והכחישו הנה אם יש לו חזקת כשרות והלך בדרך טובים עד עתה פשיטא דמוקמינן גברא אחזקתי' ונפלאתי איך כתב כן בפשיטות במה שנחלקו אבות העולם בשנים שהעידו על אחד שהוא פסול ושנים העידו שהוא כשר דדעת הר"ח והרז"ה דהוא כשר להוציא ממון על פיו והרי"ף והרמב"ן דעתם דאינם יכולים להוציא ממון על פיו ובש"ע חו"מ סי' ל"ד סכ"ח סתם המחבר כשיטת הרי"ף וסייעתו והרמ"א לא הגיה דבר ואין לומר דשם שאני משום חזקת ממון משום דזה אינו דחזקת אשת איש אלים עפי ובסי' מ"ז באהע"ז מחמרינן אפילו בספק קידושין מכ"ש בספק גירושין גם מ"ש כיון דשליח פסול בעבירה שיהי' פסול לשליחות הגט אינו רק מדרבנן ובדרבנן תרי ותרי הוה ספיקא דרבנן ולקולא הנה אמת נכון הדבר דבדרבנן אזלינן לקולא וכן כתב בתומים סי' ל"ד ס"ק כ"ז ואילו ראה דברי הרדב"ז אלו הי' שמח ומ"ש הרדב"ז דספיקא דפלוגתא דרבוותא הוה ספק חסרון ידיעה אמת שבשו"ת פני משה הספרדי חולק בזה ועיין תומים שם שחוכך גם כן. משום ספק חסרון ידיעה אבל באמת אנן מצרפינן תמיד ספק פלוגתא דרבוואתא ועיין ש"ך סי' נ"ז ביו"ד גבי ספק דרוסה ובכמה מקומות ועיין בתורת השלמים בסוף ספרו בכללי הספיקות ועיין מלמ"ל פ"ו מהלכות עדות הלכה ו' שאתי עלה מטעמא אוחרא דבכה"ג לא שייך לאוקמא אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין ע"ש ובתשובה הארכתי לבאר דבריו ועיין פ"ו מהלכות שכירות במלמ"ל וגם מ"ש הרדב"ז דגניבת הערבי דאורייתא עיין יש"ש ב"ק ובשו"ת זקני בשער אפרים סי' ב' והדברים עתוקים ואכ"מ הלכתא גברותא איכא למשמע משו"ת הרדב"ז הנ"ל ולא עת האסף פה. והנה אחר זמן רב מצאתי בשו"ת חינוך בית יהודה סי' קט"ו לענין קבלת עדות שפלפל בזה ואין הזמן מסכים לעיין בדבריו: