שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ע״ג (ג׳)

והנה לא נתנני הזמן לתת עין על דבריו אבל במרוצת דבריו משמע דס"ל גם גבי ממון שייך לומר תרי ותרי ספיקא דרבנן אבל במהרש"א בכתובות דף כ"ו מבואר דבממון לא שייך זאת וצ"ע. והנה אגב ארשום בקצרה במעשה שהיה בשו"ב שהי' בעיר אחת רבות בשנים אחר כך כי נתפרצו רבים מבני עמינו הנה בא שו"ב אחד ורצה שיהיה מסייע וישחוט גם כן והנה השו"ב לא רצו ויד בני העיר מהיראים והמשלימים וכת החסידים עמם מבלי להניחו והוא הלך וחתר צדדים אחרים עד שהלך בערכאות והשיג משם רשיון שישחוט וכראות זאת האנשים היראים לומדים וחסידים התאספו בלילה אחת וקבלו עדות מהאנשים אשר עמדו בבית המטבחים ובתוכם הי' גם פסולים להעיד וגם נוגעים כי היו משרתי הפאכט והעידו כי עשה שהייה בשחיטה ולא ידע כלל ואמר דשהייה כשר והנה העדות היה בלילה ושלא בפני בע"ד ובכ"ז ד' היה בעוזרם ובאו לעמק השוה ונשאר השו"ב הקודמים על מעמדם ונתחייבו לתת להאיש הלז איזה סך וברבות השנים פרקו השו"ב הקודמים עול ולא רצו לתת לו ובפרט כי זכינו ומצאנו חן בעיני המלך החסיד יר"ה ויתנשא מלכותו וביטל הפאכטין הוא חפש בחפש מחופש והשיג רשיון מקירה אשר יוכל לשחוט כאוות נפשו ובלבד שיורה לו המורה אם מותר לו לשחוט והנה הרב נתן לו הורמנא שישחוט ועי"ז לא רצו השו"ב להיות עוד שו"ב ועפ"י סבות וגלגולים רבים קבלו שו"ב אחרים. והנה הרב המורה הנ"ל הלך וקבל עדות שהעידו ששחט כהוגן והנה גם הוא קיבל שלא בפני בע"ד אמנם נסתפקתי כיון דתרי ותרי הם א"כ הדבר תלוי במחלוקת הרי"ף והרז"ה ור"ת בתרי ותרי אי מוקמינן גברא אחזקת כשרותו וכמבואר באורך בר"ן פ"ב דכתובות. אמנם לכאורה נראה דכאן לא שייך חזקת כשרות דאטו מעידים העדים שהוא פסול שעשה עבירה כמו התם שפסלוהו בגזלנותא אבל כאן אף שהעידו שנתעלף ועשה שהייה אבל חזקת כשרות לא אבד ואין לומר כיון דפסול לשחוט והוא שחט אח"כ הו"ל פסול דזה אינו דבזה לא נפסל דאפשר דהוא לא הרגיש העילוף ומן הסתם הוא כן דלא חשוד שיעשה כן במזיד ובערמה דמלבד דעמדו אצלו אנשים שידע שעומדים ומצפים לראות איזה קלקול למען יוכלו להעביר קול במחנה העברים אף גם דחזקה אומן לא מרע אומנתו ובפרט בדבר שחייו ודמו ודם זרעותיו תלוי בו וע"כ או שיש לו עילוף או שמחמת פחד ובהלה נרתע וא"כ עכ"פ חזקת כשרות לא שייך בזה אמנם לפ"ז שוב אין מקום לפסלו בשביל זה דהו"ל כשוגג ועיין סי' קי"ט וגם אין לפסלו בשביל שהלך בערכאות ולדמותו למסור הנה בש"ע סי' ב' איתא שני דעות במסור אי פסול והמחבר בסי' קי"ט סתם דמסור כשר ואף להבה"י והתב"ש שכתבו דאם רגיל בכך פסול שחיטתו הנה באמת זה דוקא כשמסר ממון של ישראל ביד גוי או שמסר אנשים לגוי אבל כאן הוא לא בא רק להשיג רשיון שהוא מותר לשחוט א"כ לא מקרי מסור ובפרט כי גם במסור גופא דעת הפ"מ ח"ב סי' ג' דאינו פסול לעדות ולשבועה עד שיכריזו עליו ובאמת שדבריו תמוהים וכמ"ש בתשובה וכעת אוסיף לתמוה מהך דפסלו אותו לשחיטה עכ"פ יש סניף להקל בזה: