שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ט (ב׳)

אשר שאל בקדרה שנבלע בו בשר בחלב על ידי בישול ונאסר הכלי אם מותר למכרה לעכו"ם כיון דמוכרה לגוף הכלי ואינו נהנה מהבשר בחלב שהכלי שוה כ"כ אם בשלו בה בשר בב"ח או שאר בישול. והנה אמרתי כי לכאורה מבואר כן בהג"א בשם א"ז והובא ביו"ד סי' צ"ד בש"ך ס"ק י"א שכתב דאם בישל בה אח"כ כשאינה בת יומא ישליך דמי הקדירה לנהר אלמא דמשליך כל דמי הקדירה והא א"צ להשליך רק כפי מה ששוה במה שלא נבלע בו שכבר שבע מלבלוע אבל למה ישליך כל הקדירה וע"כ שכל הקדרה נאסרה וע"ז רצה לדחוק דבאמת אין צריך להשליך כל דמי הקדירה רק כפי מה שנהנה אבל זה דחוק בלשון הג"א וא"ז. ובגוף הדין הראה לי דברי הפרי מגדים ביו"ד בפתיחה להלכות בב"ח שהביא שם בשם או"ה דכל איסורין שבתורה אפילו יש בנותן טעם שרי למכור חוץ מדמי איסור שבו ע"ש וא"כ ממילא כל שאינו לוקח יותר בעד הקדירה שוב מהראוי להתיר למכור. הן אמת דדברי הפרי מגדים צ"ע שלא הזכיר כלל דברי הג"א הנ"ל והת"ח חולק באמת על הג"א הנ"ל והביא דברי האו"ה הנ"ל אבל המהרש"ל בפרק כ"ה סי' מ"ו החזיק דברי הג"א וא"כ עכ"פ לאו מלתא דפשיטא הוא: אמנם גוף הדבר לכאורה דבר פשוט הוא דמה"ת לאסור והא אינו נהנה מגוף האיסור. ולפענ"ד היה נראה דכיון דבקדרה של חרס אי אפשר שתפלוט באיסור בשום פנים דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם וא"כ הו"ל רוצה בקיומו ע"י ד"א דאם יצא הדפיו אז ע"כ תשבר הכלי והוא רוצה שתתקיים הכלי והבלוע שבתוכה וא"כ הו"ל רוצה בקיומו ע"י ד"א ע"י שחפץ בהכלי ומצאתי בד"מ בסי' צ"ד שכתב על דברת הטור מותר להשתמש בהכלי פירות או צונן דאינו נהנה מגוף האיסור וכתב הד"מ ולא דמי לכלים בפסח דאסור להשתמש בהן כמ"ש באו"ח סי' ת"ן משום דרוצה בקיומו של איסור ע"י ד"א ויש לומר דשא"ה דרוצה להנות מגוף האיסור אחר הפסח משא"כ כאן ולפענ"ד דבריו צ"ע דגם שם אינו רוצה להנות מהאיסור עצמו דטעם החמץ שנבלע בו הוא פגום ופוגם ואינו רוצה להנות מזה רק מהכלי. אך באמת קושית הד"מ ל"ק דהטור באמת לא ס"ל ענין רוצה בקיומו רק בע"ז וחמץ דהתורה צותה להשבית ולבער האיסור אבל בבשר בחלב לא שייך זאת וכ"כ הפר"ח באו"ח סי' ת"נ אבל לא ראה דברי הרמ"א וכמ"ש בגליון הפר"ח שם אבל הג"א שפיר ס"ל דאף בבשר בחלב שייך ענין רוצה בקיומו ולכך אוסר ומצריך ליה שישליך דמי קדירה לנהר כנלפענ"ד וע"כ שוב אין ראיה מכריא דחיטי דנפל עליו יי"נ דשריא לזבוני משום דשם לא שייך זאת דרוצה בקיומו לא שייך שם כנלפענ"ד ועדן צ"ע. והנה שמעתי בשם כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י שהקשה על הג"א הנ"ל מהא דאמרינן בפסחים דף מ"ד ולשהינהו לאחר הפסח ולעביד בהו בשלא במינו וקשה הא הכלי נאסרה ואיך יכול לבשל בו ולא הבינותי דפשיטא דכל היכא דמותר לבשל כגון לאחר פסח דשלא במינו אינו במשהו דפשיטא דהכלי מותרת וע"כ לא כתב הג"א הנ"ל רק בנאסרה ואין ששים דאז הרי נאסרה הקדירה ושפיר אסור לבשל בה אבל במקום שאינו רק משהו א"כ הקדירה לא נאסרה ושפיר מותר להשהותו ולבשל בה אח"כ וז"ב ופשוט: